את לא כמו כולם

פרק 20

אני פותחת את הדלת החומה לרווחה ומסתובבת לאחור. אני מביטה בגיא ורוי נכנסים מיד אחרי לתוך הבית ואני סוגרת את הדלת. רוי מתיישב על הספה של הבית שלו ומבטו נתקע על משהו לא ברור. גיא במהירות הולך לכיון המטבח ואני מתיישבת לצידו של רוי על הספה, היד שלי מונחת על הירך שלו ואני מלטפת אותו באטיות. עיינו של רוי מביטות במסך הטלויזיה הסגור והצעדים של גיא נשמעים מתקרבים לעברנו.

גיא נעמד למולנו ובידו יש כוס מים קרים וקולו נשמע בלחש ובעדינות לעברו של רוי ״תשתה קצת. זה יעשה לך טוב״. אך רוי לא מגיב לדבריו של גיא, הוא לא לוקח את הכוס מידו והוא לא מסובב את מבטו לעברו. הוא יושב על הספה שותק ולא מזיז את עיינו ממסך הטלויזיה הסגור. גיא נאנח ומניח את הכוס למול רוי על השולחן שאמצע הסלון ומיד לאחר מכן הוא מתיישב לצידו של רוי על הספה. אנחנו יושבים שנינו לצידו אף אך לא כלום והשקט נשמע בחלל הבית. מהרגע שיצאנו מהרופא קולו של רוי לא נשמע שוב. במשך כל הדרך חזרה הוא ישב ושתק בזמן שהחזקתי את ידו כשישבנו מאחור בזמן שגיא נהג.

אני לא יודעת מה עובר לרוי בראש עכשיו או בכלל מהרגע שהרופא אמר את הבשורה. רוי שותק ונותן למחשבות שלו לרוץ בתוך ראושו ואני פשוט יושבת לצידו, מראה לו בדרך הכי טוב שאני כאן איתו. אני מביטה בחבר הטוב שלי ולרגע כל הפחדים משתלטים עלי, אני מפחדת מהמצב הזה אבל אני לא נותנת לעצמי להכינס למקום הזה, אני יודעת שרוי יצא מזה, אני באמת מאמינה לזה. אני יודעת שהוא חזק וגיבור וזה כל כך קטן עליו, זה רק עוד מכשול קטן שהוא צריך לעברו בחיים שלו.

הדלת של הבית נפתחת במהירות. צעקה נשמעת מהכיון של הדלת ואני מסובבת את ראושי לעבר הכניסה לבית של רוי ״גון תביא איתך את כל השקיות כשאתה נכנס״ קולה של אימו של רוי נשמע והיא נכנסת לתוך הבית כשיש שלי שקיות בין ידה של חנויות בגדים מוכרות שהיא ביקרה בהם. אמא של רוי הולכת כמה צעדים מהדלת לתוך הבית עד שהיא מבחינה בשלושתנו יושבים על הספה בסלון שלה. היא מיד מחייכת לעברנו וקולה נשמע לפתע בשמחה גדולה ״ילדים איזה כיף לראות אותכם כאן״.

אני כל כך אוהבת אותה, היא אישה כל כך מדהימה והיא לחלוטין כמו אמא שניה בשבילי ולמרות שאין דבר שאני רוצה לעשות כרגע יותר מלחייך לעברה כמו בכל פעם שאני פוגשת אותה עם חיוך הענק שעל שפתיה, הפעם אני לא מסוגלת להביט בעיינה ולחייך כאילו והכל כרגיל . אני מסובבת את ראושי לכיון השני של הסלון, לא רוצה להביט בעיינה, הרי איך אומרים לה עכשיו שלבן שלה יש גידול? איך זה אפשרי לבוא ולספר לה את זה?. עייני עוברות להביט ברצפה של הבית בזמן שאני נושמת אוויר, רעש העקבים נשמע בחלל והם מתקדמים לעברנו ולפתע הם נעצרים לידנו ״רוי למה אתה לא מציע להם לשתות משהו. מה אתם רוצים ילדים?״

אני מרימה את עייני מהרצפה ומביטה הישר בעיינה. היא מחייכת מתעלמת מכך שלא דיברנו עליה ועדין מתייחסת עלינו בנחמדות. אמא של רוי היא תמיד הייתה כמו האמא השניה שלי ושל גיא, תמיד כשהיינו קטנים והינו רוצים לברוח מהבית הינו באים לכאן. תמיד היא הייתה פותחת את הדלת בפנינו בשמחה גדולה כשהיא הייתה רואה אותנו. היא אישה מיוחדת, אני תמיד הערצתי אותה. היא אישה עצמאית וחזקה שמגדלת שני בנים מדהימים לבד. היא ואבא של רוי התגרשו כשרוי היה בן שנה וגון בן שלוש, היא גידלה אותם לבד תוך כדי שהיא פתחה קרירה מפוארת כעורכת דין הכי טובה בעיר. היא אישה שתמיד לבושה בבגדים הכי יפים ותמיד היא מתוקתקת מכף רגל ועד ראש. אחת כזאת שמשדרת עוצמה וביטחון.