את לא כמו כולם

פרק 15

אני סוגרת את הדלת אחרי בזמן שאני מסמסת את ההודעה במהירות, אני לא חושבת יותר מדי ושולחת אותה. אני מחזיקה את הטלפון שלי בין ידי בזמן שאני עוברת את כל הקומה אך אין שום זכר לאף אחד מהאחים שלי ולרגע אני תוהה איפה כולם. אני יורדת במדרגות של הבית ורעש הכפכפים שלי נשמע בחלל המדרגות בחוזקה.

כשאני מגיעה למטה הדבר הראשון שאני מבחינה בו הוא גפן ששוכב על הספה ומביט בטלפון שלו. הוא נרא מרוכז ביותר במשחק שהוא משחק והוא אפילו לא מבחין בי מתקדמת לעבר הסלון. לעומתו ההורים שלי שיושבים וצופים בחדשות על הספה מבחינים בי במהירות רבה. שניהם מביטים בי כשאני מתקדמת לכיונם. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ישבתי איתם בערב וצפינו יחד בטלוויזיה. זה פשוט לא קורה בזמן האחרון או שאני בעבודה או עם חברים ואם אני כבר בבית בשעות הערב אז אני מעדיפה להסתגר בחדר.

״אנחנו יכולים לדבר?״ קולי נשמע בלחש בזמן ששניהם מביטים בי. אבא שלי מתיישר במהירות ומהנהן לחיוב בזמן שהוא מחזיק את השלט של הטלויזיה ומכבה אותה, מראה לי בדרכו המיוחדת שהוא מקשיב לי ללא שום הפרעה. תמיד כשאני רציתי לדבר איתו על משהו כשהייתי קטנה הוא היה נותן לי את התחושה שרק אני עכשיו בעולם, הוא היה מקשיב ותומך ונותן את כל תשומת הלב שהייתי זקוקה לה.

״גפן אתה יכול לעלות לחדר לכמה דקות?״ קולו של אבי נשמע לעברו של אחי הקטן. במהירות אבי מוסיף בטון המיוחד השלו והרגוע שלו בזמן שהוא מחייך במעט לעבר גפן ״אנחנו רוצים לדבר קצת עם מרום״. הוא מסביר לו כדי שלא יעלב או יפגע אך את גפן זה לא מעניין מה הסיבה. הוא מקשיב לאבי ומבלי להביט באף אחד מאיתנו הוא קם כשעיינו מרוכזת במסך הטלפון ועולה במהירות למעלה לחדר שלו.

אני מתיישבת על הספה ממולם בזמן שאני מניחה את הטלפון על הספה לצידי. הם שניהם מבטים בי מחכים שאני אדבר שאני אגיד להם מה אני רוצה. אני מעט מפחדת, אני חסרת כוחות לריב איתם שוב עכשיו. אין לי את הכוח עכשיו להתווכח איתם ולנסות להסביר את עצמי כשהם אטומים ולא מקשיבים. אבל אני חייבת לנסות לשנות את דעתם, לא יכולה לתת להם לשלוט לי על החיים. אני נושמת אוויר לפני שאני מתחילה לדבר.

״תקשיבו אני מבינה שאני חייבת כבר לקבל החלטה ושאני לא יכולה לדחות את זה. שאני חייבת להבין מה אני רוצה ללמוד ולהתקדם עם החיים שלי. אני מבינה את כל זה באמת. אבל אני לא יכולה לקבל כזאת החלטה כשיש לי טיימר מעל הראש. אני מבטיחה שאני אתחיל לקרוא ואני אפילו אלך למכללה להקשיב לכל הדברים והמקצועות אבל בבקשה תנו לי את הזמן שלי, אני מבטיחה שאני אטפל בזה ואני אכנס לזה ואבדוק את הכל, אני פשוט לא רוצה שיהיה לי שעון מתקתק.״ קולי נשמע במהירות ואני מדברת מהר, מנסה לא לשכוח שום דבר ממה שחשבתי עליו לפני שבאתי.

״מרום את צריכה להבין שאנחנו רק רוצים בטובתך. אנחנו לא רוצים להלחיץ אותך או לפגוע בך אנחנו פשוט דואגים, אנחנו דואגים לעתיד שלך. זה נראה כאילו לא אכפת לך בכלל מהלימודים, שאת לא חושבת על זה ושזה לא חשוב לך, שאת חייה את החיים של משוחררת טריה, של העבודה בלילות וכל היום מפגשים חברתיים אבל את כבר לא שם, את לא השתחררת אתמול ואת חיייבת להתאפס על עצמך״ קולה של אימי נשמע, היא מדברת ברוך ובסבלנות ואני מעט מופתעת לשמוע אותה כך.