אני מתקופפת לעציץ שליד דלת ביתו, כדי להוציא את המפתח. לא שמתי לב לנוכחות שלו אתמול אך עכשיו אני מבחינה בפרחים האדומים והיפים שיש בתוכו. במהירות אני מוצאת את המפתח ומכניסה לתוך דלת הבית. אך לפתע היא נפתחת מהצד השני שלה ואלמוג עומד למולי עם חיוך גדול ודלת פתוחה לרווחה. אני מתקופפת חזרה ומניחה את המפתח במקומו בעציץ ונכנסת לתוך הבית בחיוך. ״הכל בסדר? קרה משהו שאיחרת?״ אלמוג שואל וסוגר את הדלת הבית בטריקה קלה.
אני מסתובבת להביט בו. הוא עומד ליד דלת הכניסה, עם חיוך רחב שחושף את השיניים ועיינו היפות חוקרות את גופי בתשוקה רבה. אני מחייכת במעט, כדי לא להפגין התלהבות יתרה מהמבט החוקר שלו ומביטה בעיינו. ״איחרתי? למה קבענו שעה?״ קולי נשמע בלחש ואני מגחכת מעט. ״הייתי עם חברים ולקח לי כמה דקות להיפרד מכולם.״ אני אומרת בקצרה מבלי לפרט יותר מדי והוא מהנהן להבנה.
אני מורידה את עייני מגופו לאחר מאבק לא קטן עם עצמי ועוברת להביט בביתו. אומנם הייתי כאן אתמול אבל לא הבחנתי בדברים, לא חקרתי את ביתו. אני מביטה במבטח שנגלה מכיון הסלון, הוא נראה נקי וללא שימוש רב. אני מעבירה את מבטי לסלון ומבחינה בספה והטלוויזיה ואפילו בווילון המעוצב שמסתיר מרפסת קטנה. אך דבר אחד מושך את עייני במיוחד, אני לא מבחינה בשום תמונה או פרט אישי בכל החלל.
״הבית שלך חסר רגש״ אני אומרת את מחשבותי במעט חוסר טקט והוא מביט בי בבילבול. יש תחושה שהוא כמעט ולא נמצא בבית. כנראה שהוא כל היום מטייל או עובד או עושה משהו שהוא פשוט לא לשבת ולהיות כאן. אין פה שום רגש, הבית ללא חיים ואני בטוחה שמלבד לישון כאן הוא לא נמצא בביתו בכלל. לפתע אני שומעת נביחה וכלב גדול יוצא מכיון המסדרון בריצה. הוא מגיע לברכי והוא מלקק את רגלי החשופות. ״זה היה פה גם אתמול?״ אני שואלת בבהלה וחשש.
״קניתי אותו הבוקר״ הוא אומר וקולו נשמע כנה ואמיתי. אני מסובבת את מבטי לכיונו ומביטה בו ברצינות. אך במהירות חיוך מופיע על שפתיו ואני מבינה שהוא צחק איתי. הכלב המתוק בצבע חום קופץ על רגלי ואני מתקופפת במעט כדי ללטף את גבו. ״כן הוא היה פה אתמול. לא יכלת להוריד את עיינים שלך ממני אז לא שמת לב עליו אתמול.״ הוא אומר במעט שחצנות מזויפת ואני מגלגלת את עייני.
״טוב אז אתה רוצה שנמשיך לעמוד פה ושתעוף על עצמך עוד קצת או שנתקדם לחדר?״ אני שואלת במהירות ומתיישרת לאחר שליטפתי את הכלב. קולי ישיר ומגיע ישר לעניין ולנושא שלשמוע הגעתי לכאן. אני תוהה לעצמי האם זה מה שאני באמת רוצה אך אני מבינה שכבר אין לי דרך חזרה ואני זורמת עם המצב. החיוך שעולה על שפתיו לאחר מילותי מקליל את האווירה שבנינו והוא מתקדם לכיון המסדרון בזמן שהוא תופס בידי ולקוח אותי יחד איתו לעבר חדרו.
YOU ARE READING
את לא כמו כולם
Romance״הייתי בטוחה באותו הרגע שאני במקום הכי טוב בחיי, אך מאותו הרגע הכל התחיל להידרדר עם שיר אחד שתמיד נשמע ברקע, השיר של משינה שהתנגן במסעדה ״את לא כמו כולם״. ״את לא כמו כולם עינייך הם לפני העצב השמש שקעה אבל את דולקת מאירה לי הלב שנשבר את תחברי אותו חל...
