״נו מה היא אמרה?״ אני שואלת את אלמוג ומביטה בעיינו. הוא מחייך ומרים את ידו עם המפתח של החדר. אני צוחקת מעט כשאני רואה כמה הוא מחויך בזמן שאני קמה מהכורסה שאני יושבת עליה בלובי של המלון. הוא תופס את שתי המזוודות במהירות לפני שאני מספיקה לומר משהו והוא מתקדם לכיון המעליות של המלון.
המלון הוא קטן, לא כמו כל אלה שיש בישראל. הוא מכיל בסה״כ שש קומות אבל הוא ממוקם ממש באמצע השדרה המרכזית של פראג. הוא לא מפואר ומלא ברהיטים חדשים אלה להפך הוא מעוצב בסגנון וינטג׳ ולמרות שבדרך כלל אני לא מתחברת לסגנון הזה אני דווקא חושבת שהבית מלון מעוצב בצורה מדהימה. אלמוג לוחץ על הקומה השישית במעלית ומוזיקת מעליות מעצבנת נשמעת ישר.
המעלית נפתחת ואלמוג יוצא ממנה כשהוא מחזיק שתי המזוודות שלנו ואני אחריו. הוא לפתע נעצר ליד דלת שש מאות וארבע ומוציא את המפתח מהכיס. הוא פותח את הדלת ומסמן לי להכינס לפנו וכך אני עושה והוא נכנס מיד אחרי וטורק את הדלת. אני מביטה בחדר, הוא לא קטן אך הוא גם לא גדול, הוא בינוני ונחמד מאוד. יש בו מקרר קטן וטלויזיה גדולה אך הדבר היחיד שמושך את עייני היא המיטה. היא גדולה ומרווחת נראת אחת כזאת שמתאימה בול להשלמת שעות השינה שלי.
אני מתיישבת על המיטה בזמן שאלמוג מניח את המזוודות בצד החדר ומתיישב על הכוסרא שלצד המזוודות. אני נאנחת לאחור ונשכבת על המיטה כשראושי מביט מעלה. את הטיסה העברנו בלישון, שנינו הינו עייפים מדי והם ההמראה בישראל נרדמנו עד הנחיתה בפראג. ״מה אנחנו עושים?״ קולו של אלמוג נשמע ואני מסובבת את ראושי לצד ימין שם אלמוג נמצא.
״האמת שאני רעבה״ קולי נשמע ואני מביטה בעיינו. אלמוג מהנהן להבנה והוא מביט בטלפון שלו. כנראה בודק משהו. אני מסובבת את ראושי חזרה כך שאני מביטה ישר בתקרה. אני לא יודעת אבל הוא קצת מוזר, משהו מטריד אותו וזה לא נותן לי מנוחה. אולי זה בעבודה ואולי זה קשור אליי אבל מה שבטוח זה מורגש באוויר.
״כבר עשר בלילה והכל כבר סגור. אני אצא לחפש לנו משהו לאכול.״ קולו של אלמוג נשמע לאחר שתיקה קצרה. אני מסובבת את ראושי לעברו ומהנהנת לחיוב. הוא קם מהכורסא ובודק האם הארנק שלו נמצא בכיס וכשהוא מבין שכן הוא מרים את ראושו לעברי וקולו נשמע בשנית ״יש פה את הסיסמה לאינטרנט של המלון אז את יכולה להתחבר ויש משהו מסוים שהיית רוצה לאכול?״
״לא משנה לי כל כך. מה שפתוח תביא״ קולי נשמע במילמול ואני מתרוממת לישיבה. אני מביטה בו, הוא לחוץ ומתוח ואני לא מבינה למה. מה קרה שהוא מתנהג ככה פתאום. ״אתה לא רוצה שאני אבוא איתך?״ קולי נשמע בהתענינות אך הוא מהנהן עם ראושו לשלילה והוא יוצא מהחדר במהירות. אני משתדלת לא להיפגע מכך שהוא פשוט יצא. אני מבינה אותו בטח הוא רוצה קצת זמן לעצמו, לנשום אוויר ולטייל מעט.
YOU ARE READING
את לא כמו כולם
Romance״הייתי בטוחה באותו הרגע שאני במקום הכי טוב בחיי, אך מאותו הרגע הכל התחיל להידרדר עם שיר אחד שתמיד נשמע ברקע, השיר של משינה שהתנגן במסעדה ״את לא כמו כולם״. ״את לא כמו כולם עינייך הם לפני העצב השמש שקעה אבל את דולקת מאירה לי הלב שנשבר את תחברי אותו חל...
