את לא כמו כולם

פרק 23

״תקשיבו שאלמוג הדביל הזה שעה לקח לו למצוא חניה אז רק בגללו איחרנו, רק בגללו״ קולו של גון נשמע ברגע שהוא נעמד ליד אימו ומיד אלמוג נעמד לצידו. אני מביטה באלמוג עדין המומה, לא מבינה מה קורה פה. איך בדיוק אלמוג קשור לגון או לרוי או בכלל לכל מה קורה פה, איך אלמוג קשור לכל הסיפור הזה. אלמוג הוא הסיפור שלי, הוא הסוד שלי, לא של כל אלה שנמצאים כאן.

״גון תשמור על הפה שלך״ הקול של אימו של רוי נשמע כשהיא מטיפה במעט לבנה הבכור. ״חוץ מזה אלמוג שאני אמרתי לך שהוא תמיד מתלונן היית צריך להקשיב לי.״ קולה נשמע בשנית בזמן שהיא מביטה באלמוג מחויכת. גם אלמוג מיד מחייך כשהוא מביט בה. אני לא מאמינה שאני רואה את החיוך היפה שלו כאן, באמצע בית החולים ליד כל החברים שלי. אני פשוט לא מאמינה שכולם זוכים לראות את החיוך היפה שתמיד מופנה כלפי כשאנחנו יחד.

״כן אני באמת צריך להקשיב לך יותר״ קולו של אלמוג נשמע במילמול והוא מחייך לעברה. גון מיד מסובב את הראש לעברו של אלמוג ומביט בו בהלם על כך שהוא זורם עם השטויות של אמא שלו. הצחוק של אלמוג נשמע. זה שאני אוהבת לשמוע כשאנחנו ביחד. הוא מרים את היד ומסדר את השיער לצד כמו שהוא רגיל לעשות ואני מביטה בו מהופנטת. עדין לא קולטת שאני רואה את זה כאן ולא רק ששנינו לבד בבית שלו.

״לא. אתה צריך להקשיב לי יותר״ קולו של רוי נשמע במילמול והוא מביט באלמוג מעט בכעס. אלמוג מיד מסובב את ראשו לעבר רוי עם חיוך על השפתיים. עיינו עוברות להביט בי היושבת לצד רוי. עיינו היפות והחומות אלה שמהפנטות אותי מהפעם הראשונה שראיתי אותן בבר, מופיעות למולי עכשיו, העיינים האלו שאני רגילה לראות כשאנחנו ביחד ברגעים הכי אינטימיים שלנו מופיעות עכשיו למולי.

״תרגע אתה לא צריך לכעוס עכשיו״ קולו של אלמוג נשמע והוא מסובב את מבטו לעבר רוי. הוא מחייך עליו אך את רוי זה לא מרגיע במיוחד. אני לא מבינה עדין מה הקשר בינהם ואם לרגע הייתי לבד אם רוי הייתי מתחקרת אותו עד שהייתי מבינה הכל אבל עכשיו כשהוא פה אני לא יכולה לקבל את התשובות שאני כל כך רוצה. אך לפתע קולו של אלמוג נשמע בשנית ואני מקשיבה לו. ״אם אתה כל כך דואג לפגישות שלי אז אני מעדכן אותך מזכירה יפה שלי שדחיתי את הפגישה לעוד יומים.״

״אני לא המזכירה שלך דפוק״ קולו של רוי נשמע בגיחוך והוא מביט באלמוג מחויך ביותר. אני נאנחת ועייני עוברות להביט ברצפה של הבית חולים. אני פשוט איבדתי את כל מה שמתרחש לידי. לפתע רוי מעט זז ואני מסובבת את פני כדי להביט בו. הוא מרים מהשולחן הקטן את התמונה שהבאתי לו והוא מיד אומר בשמחה בזמן שהוא מושיט את התמונה לעבר גון. ״גון אתה חייב לראות איזה מתנה מרום הביא לי.״

גון תופס את התמונה והוא מביט בה. חיוך עולה על שפתיו כשהוא מביט בה וגם אני מעט מחייכת. טל מעט מתקרב לעברו של גון וקולו נשמע בשקט במטרה שאף אחד מהנוכחות לא ישמע אך כולנו שומעים אותו אומר לו ״תגיד למרום שהיא יצאה מכוערת בתמונה הזאת״. אני מביטה בטל בזמן שאני מקוצת את הגבות שלי בחוסר הבנה על כך שהוא אמר שיצאתי מכוערת בתמונה גם עכשיו כמו מקודם, מנסה להבין למה הוא רוצה לעצבן אותי.