״אז איך זה להיות ברמנית?״ הקול נשמע בחוזקה ואני מרימה את עייני מהבקבוק שאני מחזיקה. אני מביטה באיש העומד מעבר לבר ומביט היישר בעיינו, הוא מחייך לעברי חיוך גדול ומחכה לתשובתי. אומנם אני לא עובדת כאן הרבה זמן אבל אני מבינה קצת איך הדברים עובדים, קצת פלרטוטים עם לקוחות ובסוף הערב את יוצאת עם טיפ שלא מבייש את המשכורת של עובד הייטק. אך הגבר שעומד למולי הוא מאלה שלא משחררים, במשך כל הערב הוא מפלרטט איתי ולמרות שלא הראתי התעניינות רבה לעברו זה ממש לא הפריע לו להמשיך להציק לי במהלך כל הערב.
״איך זה להיות סטודנט?״ אני אומרת בקול, לא אחד כזה שמתאמץ לגבור על המוזיקה. אני חוזרת על שאלתו רק שהפעם אני מפנה אותה כלפיו. במשך כל הערב הוא הספיק לספר שלי שהוא סטודנט שנה שניה, להנדסת משהו. הוא הספיק לספר שלי שהוא בן עשרים וחמש ובעיקר נידב עבורי המון מידע שלא היה רלוונטי בשבילי למהלך המשמרת הראושנה שלי כברמנית אחרי התלמדות. הוא כבר הפך להיות מעיק ולא אחד שנחמד לדבר איתו.
״חרא. אבל לא באתי לכאן כדי לדבר על הלימודים שלי״ קולו נשמע בחוזקה והוא מעט מתקרב לעברי עם ראושו כמה שהוא יכול כי בכל זאת יש בר שמפריד בנינו. הוא מחייך לעברי ואני מורידה את עייני לכיון המשקה שאני מכינה, משתדלת לא להעניק לו תשומת לב מיותרת. יש הבדל גדול בין לפלרטת עם מישהו בבר בשביל טיפ טוב לבין לפלרטת עם מישהו שרוצה מעבר למקום העבודה שלי בעיקר לאור העבודה שאני משדרת שאני לא מעונינת בכך. אך זה לא מונע ממנו לומר את המילים הבאות ״אז אצלי או אצלך?״.
״יש לי חבר״ אני עונה בחוסר כוחות ומתרחקת ממנו כדי להוציא את השתיה לעמדה שממנה המלצרים לוקחים את מה שמוכן. המקום שאליו האיש הביא אותי עליו מעביר בי צמרמורת כך שאפילו הטיפ שהוא הולך להשאיר לי ממש כבר לא מעניין. אני רק רוצה אותו רחוק ממני כמה שיותר.
״שקרנית״ זה הוא הדבר הראשון שאני שומעת כשאני חוזרת לעמדה שעמדתי בה קודם כדי להכין עוד משקאות. הוא עדין עומד באותו המקום בדיוק והבעת פנו מופנת כלפי. האיש שלמולי הוא לא התרחק לאחר מה שאמרתי כמו שציפתי ממנו אלה הוא פשוט לא האמין לי, לא לקח אותי ברצינות. זה אומנם נכון שאין לי חבר אך כשמישהי אומרת את זה אתה אמור להבין את הרמז שהיא משדרת לעברך.
״מרום״ לפתע אני שומעת את קולו של איתמר קורא בשמי. הוא נעמד לצידי כשחיוך על שפתיו כמו כל הערב. איתמר הוא איש נעים, אחד כזה שתמיד שמח ואוהב וכיף להיות בחברתו. איתמר לפתע מתקוף מעט כדי להגיע לגבוה שלי ואומר באוזני בקול מספיק חזק אך לא צועק כדי שאני אוהב לשמוע אותו. ״הבר כבר כמעט ריק. את יכולה ללכת , אני נשאר לסגור ואת כבר לא בהתלמדות כך שאת לא צריכה להאישר איתי.״
״תסתדר בלעדי?״ אני שואלת במעט חשש מזויף. איתמר הוא תותח. בהחלט הברמן הכי טוב במקום הזה. הוא מגלגל את עיינו מהשאלה שלי וצוחק ממנה בזמן שהוא מסובב את גבו וחוזר לעבודה שלו. אני מתקדמת לכיון הקופה ומוציאה את התיק הקטן שאיתו הגעתי לכאן היום מתחתיה ואחרי סבב פרדה קצר מכולם אני יוצאת מהבר.
YOU ARE READING
את לא כמו כולם
Romance״הייתי בטוחה באותו הרגע שאני במקום הכי טוב בחיי, אך מאותו הרגע הכל התחיל להידרדר עם שיר אחד שתמיד נשמע ברקע, השיר של משינה שהתנגן במסעדה ״את לא כמו כולם״. ״את לא כמו כולם עינייך הם לפני העצב השמש שקעה אבל את דולקת מאירה לי הלב שנשבר את תחברי אותו חל...
