את לא כמו כולם

פרק 12

״שניה לאן אמרת שאת הולכת בכלל?״ קולה של מוראל נשמע מכיון הטלפון שלי ואני מגחכת מהשאלה שלה אחרי שכבר אמרתי לה בתחילת השיחה לאן אני הולכת. אני מרימה את הטלפון ומניחה על שידת האיפור שלי לצידי כדי שאני יוכל לשמוע אותה יותר טוב. אני ממשיכה למרוח את המסקרה על עייני בזמן שאני שומעת את קולה של מוראל נשמע שוב ביאוש ״נו אני שכחתי מה את צוחקת.״

״אמרתי לך שיש היום איזה משחק כדורגל והבנים הזמינו אותי לבוא לראות איתם״ אני אומרת במהירות בזמן שאני סוגרת את המסקרה שבין ידי. קולה של מוראל כמעט ונשמע שוב אך אני ממהרת לומר לפני שהיא שואלת. ״וכן גם חבר שלך הולך להיות שם״. כמו שאני מכירה את מוראל היא בטוח מחייכת עכשיו רק מלשמוע אותי אומרת בקול שגיא הוא החבר שלה. זה בהחלט מוזר שהם ביחד אבל אני באמת שמחה בשבילה שזה סוף סוף קרה בינהם.

״מוראלי אז אנחנו קבענו למחר באחת עשרה בקניון נכון?״ קולי נשמע לאחר שניות בודדות של שקט על הקו בזמן שאני מורידה אותה מהרמקול ומרימה את הטלפון לאוזני. אני ומוראל לא נפגשנו מיום חמישי, היא עוד לא הספיקה לספר לי מה קרה בינה לבין גיא ואיך הכל התפתח וגם אני צריכה לדבר ולהתייעץ איתה על משהו, שאני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליו ואני חייבת את עזרתה.

״כן, כן חפרנית, אל תדאגי אני לא שוכחת״ קולה של מוראל נשמע ומהר היא מוספיה לפני שאני מנתקת ״תמסרי דש לחבר החתיך שלי ותשמרי עליו. ביי מותק תהני״ קולה של מוראל נשמע במהירות ואני מיד צוחקת מדבריה. בטוחה שגיא יסתדר גם מבלי השמירה שלי מצוין בדיוק כמו שהוא עושה כבר עשרים ושלוש שנה.

רוי הגבר: אני פה.

אני קוראת את ההודעה שנשלחה לעברי לפני שניות בודדות ואני מחייכת. אני סוגרת את האור בחדרי לפני שאני יוצאת וכמובן שגם את הדלת כמו תמיד. אני יורדת במדרגות הבית ומבחינה בהורים שלי יושבים בסלון וצופים בטלוויזיה בזמן שגפן וסתיו יושבים לצידם ומשחקים בטלפונים שלהם, ליר אני משערת שהיא בחדר. אני מביטה בשעון שעל ידי כדי להבין למה כולם בסלון. אני מבחינה בכך שרק שמונה בערב ובגלל זה עוד כולם ערים.

״לאן את הולכת?״ קולה של אימי נשמע ואני מרימה את עייני מהשעון שעל היד שלי ואני מביטה בה. אתמול אחרי שיצאתי מאלמוג בשעות הערב הלכתי ישר לעבודה בבר ורק אחר כך חזרתי הביתה, השעה הייתה כמעט ארבע בבוקר וכולם ישנו כך שלא יצא לי לראות אף אחד. היום בבוקר כשהתעוררתי גפן וסתיו בדיוק חזרו מהבית ספר והייתי איתם בסלון עד שההורים שלי הגיעו ועליתי לחדר שלי ולא יצאתי ממנו, עד עכשיו.

״אני הולכת לגיא לראות עם הבנים איזה משחק כדורגל שיש היום״ אני אומרת בקצרה ומביטה בה. אני לא מחייכת או מתנהגת בנחמדות, אני פשוט מביטה בה ללא כל רגש. עיינו של אבי לפתע מתנתקות מהמסך הטלוויזיה כשהוא שומע את דברי והוא מביט בי. אני לעומת זאת לא מסוגלת להביט בו, כאב לי לראות שהוא לא אמר כלום אתמול כשאמא שלי החליטה לצאת עלי אך אני גם מבינה שזאת אישתו ושאין לו בררה ולכן אני פשוט מעדיפה לא להסתכל עליו.