את לא כמו כולם

פרק 24

״כן מנהל הבר יש לך משהו חשוב או מעניין להגיד לי או שאני יכולה לחזור חזרה לעבודה שלי?״ קולי נשמע במהירות ובזילזול כשאני מביטה בעיינו של אלמוג. לא יודעת האם אני מסוגלת להכיל את כל מה שקורה היום. עכשיו אלמוג הוא כבר לא רק החבר הכי טוב של גון ובן בית בבית של רוי אלה הוא גם מנהל את הבר שבו בערך התחלתי לעבוד היום ואיכשהו פתאום במהלך כל היום המטורף הזה אלמוג נכנס לחיי בכל חור שקיים ונמצא בכל חלק של חיי. אני לרגע לא מבינה האם אני חולמת והאם כל זה אמיתי כי אני פשוט לא מבינה מה הולך פה, לא מבינה כלום ובעיקר מבולבלת מהכל.

״למה את מסננת אותי כל היום? אני לא מבין״ קולו של אלמוג נשמע לאחר מספר שניות של שקט בנינו ואני מביטה בו מעט המומה. לרגע אני נהפכת למבולבלת. הרי זה לא ברור לו למה אני מסננת אותו? למה הוא לא מבין שפתאום הוא הפך ממישהו פרטי שלי ורק שלי, מהסוד של החיים שלי לחלק רחב יותר, לכך שהוא איכשהו מכיר את החברים הטובים שלי ועכשיו אני עושה התלמדות בבר שלו. המחשבה במהירות עולה בראושי האם אלמוג הביא אותי לכאן מהבר השני? האם הוא ידע מהכל? הרי זה לא הגיוני שהוא לא ידע ממה שאריאל עשתה ועל זה שהיא דיברה איתי. אריאל גם אמרה שהוא מעורב ויודע הכל על מה שקורה בבר שלו. אני לא מבינה האם הוא עשתה את הכל רק כדי שאני יהיה איתו בבר ובעצם אני לא באמת ברמנית טובה.

״אוקיי אז אני מבינה שאין לך עוד משהו להוסיף מנהל הבר אז אני אחזור לעבודה שלי״ קולי נשמע במהירות ובקרירות לאחר כמה דקות של שקט ומחשבות. אני קמה מהכיסא שאני יושבת עליו ממש למול אלמוג. לרגע הייתי רוצה שהוא יעצור יגיד לי משהו אך הוא לא מונע ממני לפתוח את הדלת של המשרד שלו ורעש המוזיקה נשמע אך לפתע אני זאת שסוגרת את הדלת שוב ומסתובבת בחזרה כדי להביט באלמוג. עיינו החומות והיפות מביטות בי ולרגע אני מתבלבלת כשאני רואה את התקווה בהם. אך במהירות אני מתאפסת על עצמי וקולי נשמע בתוף לעברו לפני אני יוצאת מהמשרד שלו. ״אם לא הייתי צריכה את הכסף לא הייתי נשארת פה דקה״.

״די נו למה האנשים פשוט לא מספיקים לבוא?״ קולו של שקד נשמע לצידי ביאוש בזמן שאני מכינה את המשקה לצידו. אני מסובבת את מבטי לעברו ומחייכת במעט מדבריו, את האמת ששקד צודק בהחלט. הבר הזה הוא הרבה יותר גדול מהבר שעבדתי בו עד עכשיו, יש בו הרבה יותר מקומות ישיבה והרבה יותר אנשים שמגיעים. אני מחזירה את עייני לעבר העבודה אך אני מרגישה את עיינו של אלמוג מביטות בי, חוקרות את גופי ובוחנות כל תזוזה שלי. במשך כל הערב הוא עומד שם בצד ליד אריאל ומביט בי ואני מרימה את עייני ומבחינה באלמוג לוחש משהו לאריאל שמיד מהנהת לחיוב ועולה לקומה השניה.

אני מסתובבת לפתע לאחור ואני מבחינה באריאל נכנסת לתוך הבר ומתקדמת לעברי בחיוך רחב. הזמן עבר מהר כי במהירות ומבלי ששמתי לב היא כבר ירדה מהקומה למעלה וישר הגיעה לכאן. היא מתקרבת לעבר האוזן שלי וקולה נשמע גובר על המזויקה של המקום ״הבאתי לך חולצה של המקום, תלבשי״. אני מביטה בידים שלה ואני מבחינה בחולצה. אני מחייכת לעבר אריאל ולוקחת מבין ידה את החולצה והוא יוצאת מהבר כדי להמשיך בעבודתה. אני מסובבת את עייני לעבר אלמוג, הוא עדין עומד באותו המקום וחיוך רחב על שפתיו, חיוך של ניצחון לא מוסבר. אני מבינה שהוא זה שאמר לה להביא לי חולצה ואני מבחינה בחולצה שבין ידי, היא שחורה עם הלוגו של הבר.