[10]

856 41 12
                                    

״היי!״ שמעתי את מיילו קורא. הסתובבתי, רואה אותו מתקדם אליי בחיוך. חייכתי אליו עד שהגיע אליי, הוא עטף עם ידיו את לחיי והדביק נשיקה לשפתיי. עברו שלושה שבועות מאז משחק הגמר שבו הקבוצת בית ספר שלנו הפסידה. זה היה הפסד שהבית ספר ספג קשה לאור הניצחונות הרצופים בשנים האחרונות.

״היי.״ החזרתי לו מחויכת בגיחוך אחרי שהתנתק ממני. לא דיברתי עם הארי מאז מה שקרה בשירותים. בקושי ראיתי אותו. הוא עבר מקום בכיתה לקצה השני, אז אפילו בכיתה כמעט ולא. הוא לא ניסה להתחמק ממני, ואני לא ניסיתי לגשת אליו, וההפך. המצב פשוט חזר לאיך שהיה לפני ה, החיבוק הלא ברור הזה.

״את מתרגשת?״ מיילו שאל אותי בעוד שהיה אפשר לראות שהתרגש בעצמו. צחקתי והנהנתי בהתרגשות גם אני. אנחנו מסיימים היום את השנה, זה הזוי שהיום הזה סוף סוף הגיע. כל כך הרבה קרה השנה. ״טוב בואי נכנס, שלא נאחר לטקס.״ הצהיר ואחז בידי, מושך אותי לעבר האודיטוריום של בית הספר. נכנסנו לאודיטוריום שקושט בהרבה סרטים ובלונים מסביב.

״לוסי!״ שמעתי קול קורא לי, הסתובבתי וראיתי את סאם מנופפת לי ומתקדמת לעברנו. ״היי מיילו.״ היא אמרה בחיוך ונתנה לו חיבוק ידידותי.

״היי.״ הוא החזיר בחיוך כשהתנתקו. ״שנשב?״ הוא שאל את שתינו, והנהנו לחיוב. הלכנו אל עבר שורה יחסית אמצעית, משום שהשורות הראשונות היו תפוסות על ידי השכבה הבוגרת שהייתה צריכה לעלות אל הבמה ולקבל את תעודות הסיום שלהם. חלקם כבר היו בפנים, הם היו לבושים בגלימות ובכובעי הבוגרים שלהם. חשבתי על היום שאני אצעד שם על הבמה והתרגשתי. רק עוד שנה.

התיישבנו באמצע השורה, מימיני ישב מיילו ומשמאלי ישבה סאם.

״היי.״ שמעתי את מיילו אומר והוא פתאום קם. הרמתי את ראשי, רואה את ג׳וש ועוד כמה בנים מהכיתה שלי עומדים בשורה. הם העבירו כיפים ביניהם והתיישבו.

הסטתי את מבטי מהם בחזרה קדימה, רואה בזווית העין שלי את הארי וג׳ייק מתקדמים בשורה מתחתינו. הם דיברו ביניהם והתיישבו משמאל לסאם, שורה מתחת כמובן. הסתכלתי על שיערו המתולתל שסודר בקפידה, נזכרת במגע של זרועותיו החשופות על העור שלי. לפתע הרגשתי את מיילו שם את ידו על ידי. הסבתי את ראשי בחזרה אליו, רואה שהוא מסתכל עליי בחיוך. חייכתי אליו בחזרה.

הזמן עבר עוד קצת עד שכל הכיסאות התמלאו. באודיטוריום היו כל תלמידי בית הספר, צוות ההוראה (ומה שכלל מסביב) ואת משפחות השכבה הבוגרת. הטקס התחיל ואיתו הנאומים. של המנהל, של צוות המחנכים של השכבה הבוגרת, של נציגי השכבה הבוגרת מכל כיתה.

הורדתי את מבטי אל הארי, רואה אותו מאזין בהקשבה לילדה שדיברה. הפרופיל שלו היה מוצג אליי. פתאום הוא גיחך בשקט וחיוך קטן עלה פניו, וכיווצתי את אצבעותיי מנסה להתאפק מלנשוך את שפתיי. אלוהים, הוא לא עושה כלום ואני לא מצליחה לעצור את המחשבות שלי מלרוץ.

(H.S) Since Forever | מאז ומתמידWhere stories live. Discover now