[37]

799 42 50
                                    

לפני שמתחילים, רציתי להגיד לכן תודה על התגובות החמות שהשארתן. זה לא מובן מאליו בכלל, תודה רבה לכן.
אוהבת ברמות 3>

תחושת צמרמורת עברה בי בעוד שהרגשתי שגופי שכוב על רצפה קשה וקרה. פקחתי מעט את עפעפיי הכבדים, רואה את הבעות פניהם המודאגות של קרטר ואן מולי במטושטש.

״לוסי!״ קרטר קרא בבהלה אך עם זאת בהקלה. שניהם עזרו לי להתרומם לישיבה, וכרגע אני מבחינה שגם השאר עומדים ליד. הכל מסביב הסתובב סביבי ואוזניי הרגישו סתומות.

״מה קרה?״ מלמלתי, שנייה לאחר מכן הכל חזר אליי. התעלפתי. אני לא מאמינה, אני כל כך מובכת. הנחתי את כף ידי על רקתי, אוחזת בראשי.

״את התעלפת.״ קרטר ענה את מה שכבר הבנתי. ״את יכולה לעמוד?״ הוא שאל. אן כבר התרוממה, והוא עדיין ישב על הרצפה לצדי.

״כן.״ עניתי בקול חלש. הוא נעמד במהירות והושיט אליי את ידיו, אוחז בידי ובכתפי, עוזר לי להתייצב. לאחר שנעמדתי אן הניחה את כף ידה על מצחי, מעלה את גבותיה מעלה בפליאה.

״את רותחת.״ קבעה בבהלה והורידה את ידה ממני. ״קרטר תקח אותה לספה, ג׳מה תביאי את המדחום מהמקלחת.״ אן פקדה עליהם, והשניים הנהנו ועשו כדבריה. ג׳מה התחילה לעלות במדרגות, וכשהסתכלתי עליה הבחנתי בהארי ורובין עומדים מהצד.

״אני בסדר אן.״ הכרזתי מיד. השתחררתי באותה השנייה מאחיזתו של קרטר, אך במהרה איבדתי שליטה על הגוף שלי וכמעט נפלתי. קרטר היה מוכן ותפס אותי באותו הרגע.

״כן בטח.״ קרטר לגלג לעברי, ידיו אוחזות בחלקו העליון של כל אחת מזרועותיי. ״אל תיהי עקשנית.״ הוא לחש לי. הנהנתי בתבוסה, והתחלנו ללכת אל עבר הסלון. אני באמת מרגישה את עצמי רותחת- אבל מהמבוכה שחשתי. אני כל כך מובכת. ידעתי שאני לא צריכה לבוא.

״שמתי לב שבימים האחרונים היית משונה, למה לא אמרת לי שאת חולה? לא היית חייבת לבוא.״ קרטר אמר לי בשקט בעוד שהתיישבנו שנינו על הספה, מביט בי בעיניו החומות.

״אני לא חולה, אני בסדר.״ הפגנתי בהתנגדות. שמעתי צעדים מעבר המדרגות, ולאחר כמה שניות ג׳מה הגיעה עם המדחום.

״עכשיו כשיותר קר צריך להיזהר. את צריכה להתלבש יותר טוב, תראי אותך. את לובשת רק סוודר דק וקפוא בחוץ.״ אן התחילה להרצות בפניי שוב עם אותה הדאגה האמהית הזו. כמה שניות אחרי זה שמעתי צעדים של מישהו עולה במדרגות, אבל לא הייתה לי האנרגיה להסתכל. הרגשתי מסוחררת והראש שלי כאב. אן לקחה את המדחום מג׳מה וציוותה עליי לפתוח את הפה ולשים אותו מתחת ללשון.

(H.S) Since Forever | מאז ומתמידWhere stories live. Discover now