[34]

741 39 16
                                    

בעוד שרגליי רעדו התרוממתי מאסלת השירותים, דוחפת בכישלון את דלת התא. הרמתי את ראשי אל המראה, רואה את השבילים השחורים שהחתימו אל לחיי.

״לעזאזל...״ נשפתי בקול רועד. שלפתי מספר ניירות ניגוב, מרטיבה אותם במים ומתחילה לנגב את פניי. עשיתי זאת מספר פעמים עד שכל האיפור שלי ירד ממני, חושף אף אדום ועיניים אדומות ונפוחות, ולחיים אדמדמות מכל הניגוב שעשיתי.

נשפתי שוב, מרגישה את הדמעות שוב עולות לעיניי, ואת החנק חוזר לגרוני. ניגבתי את פניי שוב, הפעם עם כפות ידיי. קינחתי את אפי, גורמת לו להיראות אדום יותר ומקללת את הרגע שהחלטתי לעשות את זה.

נשמתי לאט, מסדרת את שיערי בעוד שבהיתי במראה, מעבירה אותו אל מאחורי אוזניי מספר פעמים. הוצאתי את הטלפון שלי, מסתכלת על השעה. כבר שתיים בלילה. נאנחתי ברעד, מחזירה את הטלפון לתיק. אני חייבת לצאת מפה.

הקבוצה שלנו ישבה יחסית בסוף המתחם, אחרי היציאה החוצה מהמתחם. יצאתי מהשירותים, מתפללת בלב שאף אחד לא יבחין בי. כרגע העובדה שלא היינו צפופים עם כל הקהל היוותה לי בעיה חמורה. השתדלתי להסתתר מאחורי האנשים שכן היו במתחם. בהצלחה הגעתי אל היציאה, יוצאת אל הרעש החזק וריח האלכוהול המוגזם שרק הגבירו את כאב הראש הנוראי שהיה לי.

עשיתי את העיקוף כדי לא להידחף בין כל האנשים, מוצאת את דרכי בבטחה אל היציאה החוצה. יצאתי החוצה מהמועדון, הכפור של הלילה מכה את העור שלי וגורם לו לסמור, מזכיר לי שהשארתי את המעיל שלי בפנים. נאנחתי בשקט. לקחתי שני צעדים, כששמעתי קול מוכר קורא בשמי.

״לוסי, הנה את! לא הבנתי לאיפה נעלמת.״ קולו של ניק קרא באוזניי. לא הסתובבתי אליו, רק רציתי שיעלם, ולהגיע הביתה. ״לוסי.״ הוא קרא שוב בשמי, מניח את ידו על כתפי, גורם לי לקפוץ ברתיעה. אחרי שנייה הוא כבר עמד מלפניי, פוער את עיניו בהלם כשעיניו נפגשות בשלי.

״מה לעזאזל? מה קרה?״ הוא שאל בדאגה, היד שלו נחה על הזרוע שלי, והוא כיווץ מיד את גבותיו, וישר הוריד אותה. ״עשו לך משהו? מישהו נגע בך?״ הוא שאל בישירות, ואני מיד הנדתי בראשי, ונראה שהקלה שטפה את פניו. הוא בחן אותי מעט, שנייה לאחר מכן מוריד את המעיל שלבש.

״את קופאת.״ הצהיר, והניח את המעיל שלו על הכתפיים שלי, נשאר בסוודר ארוך. השחלתי את זרועותיי בשרוולים, שואבת את החום שסיפק לי. ״את רוצה לספר לי מה קרה?״ הוא שאל בנימה מנחמת, גורם לי לרצות לבכות, אך לא עשיתי את זה.

״אתה יכול פשוט להחזיר אותי הביתה?״ ביקשתי ממנו, קולי יוצא רועד ושקט. עיניו סקרו אותי, הוא נאנח בהסכמה והנהן.

(H.S) Since Forever | מאז ומתמידWhere stories live. Discover now