(H.S) Since Forever | מאז ומתמיד

[64]

הרגשתי משהו זז מתחת לראש שלי. פקחתי את עיניי, רואה שהאצבעות בידו של הארי ששכבתי עליה זזות. הרמתי את ראשי בחדות, מקבלת כאב ראש חד. הזזתי את ראשי אליו, רואה את עיניו נפקחות ברפרוף. הרגשתי הקלה שוטפת אותי.

עיניו המעורפלות סקרו את החדר, הן זזו באיטיות, עד שנחתו עליי. הוא הביט בי בעיניים עצובות, גורם לי לנשוך את שפתי התחתונה. בלעתי את רוקי, מושכת את שפתיי לחיוך בעודי נושכת אותן.

״היי.״ לחשתי בשקט. העלתי את ידי, אוחזת בידו בעדינות, מלטפת את גב כף היד שלו. הוא בהה בי ולא דיבר. העלתי את ידי השנייה לראשו, מלטפת את מצחו בעדינות, מזיזה את שיערו הארוך מפניו.

הוא לפתע עצם את עיניו, והבחנתי בדמעה זולגת הצידה על פניו, גורמת ללב שלי להישבר לרסיסים. פתחתי את פי כדי לדבר, אך לא הצלחתי להוציא שום דבר.

״סליחה.״ הוא לחש בעוד שעיניו היו עצומות. מיד הנדתי בראשי באינסטינקט.

״אל תדבר.״ עניתי בקול חלש.

הוא פקח את עיניו, הירוק שלהן בהק, והן בהו בי.

״אני מצטער.״ לחש שוב, ואני נדנדתי בראשי שוב פעם.

״זה בסדר.״ פלטתי בקול רועד. עיניו סקרו אותי בעוד שדמעות ירדו לצידי פניו והרטיבו את הכרית שלו. הורדתי את ידי משיערו, מנגבת את פניו.

״אני דפוק. למה את בכלל פה איתי?״ הוא הוציא בקול רעוע, גורם לי לנשוך את שפתי התחתונה.

״בבקשה תפסיק להרחיק אותי.״ לחשתי, מרגישה את החנק עומד לי בגרון. ״אני שונאת לא להיות איתך. זה כואב לי בכל הגוף.״ המשכתי, מרגישה את הדמעות עולות לי לעיניים.

התכוונתי לנגב אותן, אך הוא ניתק את ידו ממני קודם, מעלה אותה אל פניי באיטיות. ידו החמה חפנה את הלחי שלי, ואני עצמתי את עיניי, נותנת לדמעות שלי לרדת, ולהארי לנגב אותן.

״אני אוהב אותך עד כדי כך שזה כואב לי לנשום.״ שמעתי אותו לוחש. פקחתי את עיניי, מסתכלת עליו. עיניו הירוקות בהו בי, שפתיו שהיו חיוורות יותר מבדרך כלל היו מעט פתוחות.

העלתי את ידי השנייה, כך ששתי ידיי מחזיקות בפניו, גורמת לגופי להתרומם מעט מהכיסא.

״בבקשה תן לי להיות פה. אני רוצה להיות איתך. אין רגע שעובר מבלי שאתה בראש שלי.״ חשפתי בפניו בקול רועד, ידיי מלטפות את פניו.

עיניו שריצדו סקרו את פניי. ידו הנוספת עלתה והחזיקה בראשי, ושתי ידיו משכו אותי למטה, והשפתיים שלנו נפגשו. נמסתי לחיקו, נותנת לרגשות להציף אותי כמו שהדמעות הציפו את עיניי.