(H.S) Since Forever | מאז ומתמיד

[57]

בננות מה קורה עם ההצבעות והתגובות בפרקים האחרונים??
אני ממש אשמח שתצביעו ותגיבו להם 3>
בנוסף, תכינו לכן טישו והרבה ממנו

—

״היי.״ אמרתי להארי בעוד שנכנסתי לתוך הרכב שלו.

״היי.״ הוא השיב, ואני רכנתי מעט לכיוונו והנחתי נשיקה על שפתיו, חיוך קטן עלה עליהן תוך כדי. ״תחגרי.״ הוא ביקש לאחר שהתנתקתי ממנו.

״איך היה?״ שאלתי, מנסה לדלות פרטים ממבטו, בתקווה שבאמת יספר לי. בעודו מתניע את הרכב ומתחיל לנסוע, הוא נאנח.

״אנחנו במבוי סתום. אליוט אמר שגם עם השנים הלא נכונות, בכל רישום מדיני שיש רשום שהיא נפטרה באחת מהשנים הכתובות.״ סיפר לי על מה שהיה בפגישה עם אליוט. שתקתי קצת, לא יודעת מה לומר.

״מה עם אבא שלך?״ שאלתי, והארי מיד הניד בראשו.

״אין לי שום מושג עליו. אפילו לא שם.״

״והסבא?״ הוספתי במעט חוסר ביטחון. הוא שוב הניד בראשו.

״הוא בבית הכלא בבירמינגהאם. החוקר שלי כבר הלך לשם וניסה לברר פרטים, הוא לא הסכים לדבר.״

״למה שאתה לא תלך?״ פלטתי. הארי הרים את גבותיו בפליאה בתגובה, כשעצר ברמזור האדום הוא הסב את מבטו אליי.

״מה זה יעזור שאני אלך? הוא החוקר לא אני.״ השיב הארי.

״אבל אליוט הוא לא הנכד שלו.״ השבתי אני. הוא הסתכל עליי במבט רציני, כשנשמעה מאחורינו צפירת מכונית. הוא החזיר את מבטו אל הכביש, והתחיל לנסוע כשהבחין ברמזור הירוק.

״את חושבת שזה יעזור?״ הוא שאל, יכולתי לשמוע את החשש וחוסר הביטחון בקולו. הנהנתי.

״אני חושבת שכן.״ עניתי. הוא שתק, ואחרי כמה שניות הנהן.

״אוקיי.״ מלמל. אחרי עוד כמה רגעים של שתיקה הוא דיבר שוב. ״את תוכלי לבוא איתי?״

העלתי חיוך על פניי, סוקרת את פניו של הארי שלא ירדו מהכביש. הנהנתי.

״אני אשמח.״

-

״ביקשתי מאליוט שיסדר לנו תור.״ הארי אמר בזמן שנסענו. עברו כמה ימים מהפגישה שלו עם אליוט, באותו היום אחרי השיחה שלנו הוא התקשר אליו. הוא הסכים שיש מצב שזה יעבוד, וסידר לנו תור בבית הסוהר בבירמינגהאם, כדי לפגוש את הסבא הביולוגי של הארי.