(H.S) Since Forever | מאז ומתמיד

[61]

יום אחרון של פרסומים! היום מסיימים את הספר. לא מאמינה שהגענו לפה ):

—

הארי נסע יום אחרי להולמס צ׳אפל, ועברו מאז כמה ימים. דיברנו רק בהודעות מאז. הרגשתי בודדה. הבית הרגיש ריק, ועם סאם שנמצאת בהולמס צ׳אפל והעובדה שלא כל כך יצרתי לעצמי חברים באוניברסיטה, הרגשתי הכי בודדה שהרגשתי כבר הרבה זמן.

כן יצא לי לדבר עם סאם בשיחת וידאו, אבל זה לא אותו הדבר. אני לא יכולה לנסוע להולמס צ׳אפל- הסיבות די ברורות, והיא לא יכולה להגיע אליי. היא אמרה שתנסה להיפגש עם הארי ולברר מה המצב איתו.

בנימה קצת יותר משמחת, הודיעו לי שהתקבלתי לעבודה כמתמחה בחברה להוצאה לאור, והיא שימשה לי הסחת דעת מעולה. שמחתי מאוד לגבי ההתקבלות, אבל הלוואי שבאמת יכולתי לחגוג את ההודעה עם הארי. לעזאזל, הלוואי שהוא היה פה.

-

הטלפון שלי צלצל בעוד שסידרתי כמה מסמכים בתיקייה שהבוסית שלי מרי ביקשה ממני. שלפתי את הטלפון, רואה מספר לא מזוהה.

״הלו?״

״הלו, לוסי?״ שמעתי קול מוכר, ואני כיווצתי את גבותיי.

״כן, מי זה?״ עניתי מעט מבולבלת.

״זה בנג׳מין, בנג׳מין מארקס.״ הוא ענה, גורם לי לפעור את עיניי. לעזאזל, כמעט ושכחתי שהבאתי לו את המספר שלי.

״אה, היי.״ עניתי, מצמיד את הטלפון לאוזני דרך הכתף, ממשיכה לתייק את המסמכים.

״אני רוצה להיפגש עם הארי.״ הכריז לפתע, גורם לי לפעור את עיניי. בלעתי את רוקי.

״אה, זה יהיה קצת מסובך. הוא לא בעיר כרגע.״ עניתי.

״אז אני אוכל להיפגש איתך?״ שאל, גורם לי להעלות את גבותיי בהלם. ״אני יודע שזה הרבה לבקש, אבל אני חייב הסברים.״ הוסיף, גורם לי לנשוך את שפתי התחתונה. לא ידעתי מה לעשות- להסכים לזה יהיה ללכת מאחורי גבו של הארי וכנגד ההחלטה שלו לסיים עם הנושא, אבל זה לא פייר כלפי בן.. הוא לא ידע שום דבר.

נאנחתי.

״אני לא יודעת.״ מלמלתי, מניחה את התיקייה על השולחן ואוחזת בטלפון שוב.

״בבקשה. אני חייב להבין מה קורה פה. מדובר במישהו שיכול להיות הילד שלי, זה לא צחוק.״ הוא ביקש, גורם לי להבין. הוא צודק. זה לא פייר כלפיו, וכמו שזה נראה גרייס לא מוכנה לתת לו תשובות.