(H.S) Since Forever | מאז ומתמיד

[4]

תגידו לי מה אתן חושבות בסוף הפרק כשסוף סוף העלילה תופסת תאוצה (;

—

״אם הוא נבחר אני אמות!״ סאם התרגזה בדרמטיות, מגלגלת את עיניה בעוד שארגנו את החפצים שלנו.

הגיע שבוע הבחירות למועצת התלמידים שמשום מה יש סביבו המון מהומה. כרגע שני המועמדים מהכיתה שלנו, בן ובת, הציגו את הנאומים שלהם.

״אני אדאג שהוא לא.״ התלוצצתי, מכניסה את הקלמר שלי לתיק וסוגרת אותו בעוד שהתקדמנו אל קדמת טור השולחנות.

״כן? עם איזו סמכות?״ שמעתי את הארי מגחך. הרמתי את ראשי, רואה אותו מסתכל עליי מחייך בעוד שישב. בגלל שאנחנו בקדמת הטור, יצא המצב שאנחנו עומדות בדיוק מול השולחן שלו.

״איזו יש לך?״ הקנטתי אותו בצחוק. הוא הסתכל עליי מחייך, ידיו שלובות אחת בשנייה והוא שעון אחורה על כיסאו.

״אני מלך.״ הוא התרברב בצחוק בעוד שהתרומם ממקומו, הניח את כפות ידיו על השולחן ונשען עליהן וכתוצאה מכך התכופף, יוצר מצב שהוא כמעט נמצא בגובה העיניים שלי.

״לא נראה לי.״ עניתי מגחכת, מרגישה את הלב שלי מגביר את קצב פעימותיו עקב העובדה שהוא כזה קרוב. כמעט ולא יצא לי לדבר איתו מאז היום ההוא בקניון.

״אני חושב שכן.״ השיב, וככה זה המשיך מספר פעמים עד שאחזתי בבקבוק שלו.

״אני אשפריץ,״ צחקתי וכיוונתי את פיית הבקבוק אליו. הוא התרומם מהשולחן וצחק בעודו מרים את ידיו למעלה כנכנע, לאחר מכן מתכופף בכדי להרים את התיק שלו מהרצפה, ואני הושטתי לו את הבקבוק, בכדי שיכניס אותו לתיק.

״תודה.״ הוא חייך ולקח את הבקבוק מידי, האצבעות שלנו התנגשו. חייכתי והנהנתי.

״ביי.״ מלמלתי, והוא סימן ביי עם אצבעותיו, כמו 'נראה אותך אחר כך', וחייך.

סובבתי את ראשי והתחלתי ללכת, לא שמה לב בכלל אם סאם איתי או לא, לבי דופק כמו משוגע ואני לא יודעת איך להגיב או להתנהג.

-

הארי ממשיך לחייך אליי כשמבטינו נפגשים, פה ושם זורק לי הערות ומנסה לדבר איתי, אבל לא קורה שום דבר מעבר לזה. לא שאני מתלוננת- שנים חלמתי להגיע למצב של רק לדבר איתו. לראות את החיוך היפה שלו מופנה אליי.

הארי הסתובב אליי וקלט שהסתכלתי עליו- יותר חלמתי בהקיץ תוך כדי בהייה בו. הרגשתי את לבי מאיץ מהמבוכה, והוא חייך. ״לוסי, הבנת מה היא רשמה כאן?״ שאל והושיט לי את המבחן שקיבלנו בחזרה כרגע בשיעור כימיה, עם המורה בעלת הכתב הכי לא ברור.