[48]

864 46 35
                                    

יצאנו הבוקר מוקדם, כדי שנספיק להגיע עוד בשעות הבוקר אל המקום בו אנחנו לנים. הזוג סטיילס, קרטר וג׳מה נסעו במכונית אחת, ובמכונית נוספת הארי ואני. האווירה בינינו הייתה מעט מתוחה, והנסיעה עברה בשתיקה בעוד שהרדיו התנגן ומילא את חלל הרכב.

הופתעתי להרגיש את מגע ידו החמה נח על הירך החשופה שלי, גורם לעורי לסמור בשנייה. נשכתי את שפתי התחתונה מבפנים.

״את תתעלמי ממני לעוד הרבה זמן?״ הוא שאל אחרי שעבר זמן מה. הסטתי את עיניי אליו, רואה שהוא משאיר את שלו על הכביש. שתקתי, לא יודעת מה לומר.

״מה אתה רוצה שאני אגיד?״ השבתי אחרי דקה או שתיים נוספות של שתיקה. הוא פלט נשיפה מלווה בגיחוך.

״אני לא יודע.״ ענה, גורם לי לבלוע את הרוק שלי. ״זה באמת היה שום דבר.״ הוסיף לפתע. הפעם פלטתי אני גיחוך מעט מריר.

״זה לא מרגיש ככה.״ הצהרתי, והוא מיד הסיט את מבטו אליי- מופתע, אך לאחר רגע החזיר אותו אל הכביש.

״למה את נתקעת על זה? אני פה איתך, לא?״ החזיר, גורם לי להצמיד את שפתיי אחת לשנייה בחוזקה, ולנשוך את התחתונה.

״גם זה לא מרגיש ככה.״ מלמלתי הפעם, לא מסתכלת עליו. הרגשתי את ידו מתנתקת ממני. החזרתי את עיניי אליו, רואה שהוא הניח אותה על ההגה, מבצע פנייה.

״מה את רוצה שאני אגיד לוסי? שהיא הייתה משהו בשבילי? כי היא לא. אני לא מבין מה את רוצה לשמוע.״ השיב בטון נוקשה, מבולבל. ״את יודעת, מה עם הקטעים שלך? מיילו, וניק? הם לא היו משהו של רגע.״ הטיח בי, מעלה חנק בגרוני. ״עכשיו מה?״ המשיך, גורם לי להתפרץ.

״לעזאזל הארי! אתה יודע למה בכלל נהייתי עם מיילו? זה היה אחרי ששמעתי אותך מצהיר שאני 'סתם', שאני לא מה שחשבת שאהיה, ושאתה כבר לא בעניין שלי.״ חשפתי בפניו, עיניו נפערו בהלם, אך הוא המשיך להביט קדימה. ״זה שבר אותי, ומיילו היה נחמד אליי. זה לא היה חכם, אבל זאת הייתה תמיכה שהייתי צריכה באותו הרגע.״

הוא הידק את אחיזתו סביב ההגה. הלסת שלו ננעלה.

״החלטתי לקחת רציני את העניין עם ניק אחרי שראיתי אותך עם קים בפעם השנייה, ביום ההולדת שלי. לפני זה, אני המשכתי לחכות לך. אני לא אומרת שזה בסדר, אבל גם כשהייתי עם אחרים לרגע לא הפסקתי לחכות לך, כמו מטומטמת.״ הטחתי בו. הקול שלי רעד והיה חנוק. כעסתי בטירוף. משכתי באפי, מנסה לשלוט בתגובות הגופניות שלי למצב, והסטתי את עיניי ממנו. הוא שתק ולא ענה לי, והרגשתי את הגוש שעמד שלי בגרון רק גדל.

״לעזאזל...״ לחשתי בשקט מתחת לנשימתי, מקווה שלא שמע אותי.

העברנו את יתר הנסיעה בשתיקה מתוחה, רגליי נצמדו לחלון. רק רציתי להגיע כבר ולצאת מהמכונית הזאת.

(H.S) Since Forever | מאז ומתמידWhere stories live. Discover now