(H.S) Since Forever | מאז ומתמיד

[45]

הנשף שאמור להיערך בימים הקרובים העסיק את כולם. ההנהלה החליטה שאת הנשף הזה השכבה עצמה תארגן, ולא בית הספר. בקושי למדנו בגלל זה, ורוב הזמן כל השכבה הייתה מעורבבת, מה שגרם לי בקושי לראות את הארי. לא דיברתי איתו מאז, והוא לא ניסה לתקשר איתי גם.

הייתי שקועה במחשבות בעוד שסחבתי ארגז גדול של קישוטים, ובטעות נתקעתי במישהו עם ארגז הקרטון.

״שיט, סליחה.״ מיד קראתי, לפני שבכלל ראיתי במי מדובר. הרמתי את עיניי, רואה מולי את מיילו. הוא שפשף את הזרוע שלו, והרים את עיניו אליו. ״מצטערת.״ חזרתי שוב, והוא הנהן.

״הכל טוב.״ השיב, מפסיק להתעסק ביד שלו. ״מה קורה?״ הוא שאל, סוקר אותי בעיניו. ״את צריכה עזרה?״ הוסיף, והרמתי את גבותיי בהפתעה.

״לא לא, זה בסדר.״ השבתי מעט נבוכה, אך למרות שהתנגדתי להצעתו הוא אחז בארגז ולקח אותו ממני.

״לאיפה זה?״ שאל, מתעלם ממה שאמרתי.

״לאולם ספורט.״ עניתי, והוא הנהן.

״הכל בסדר?״ שאל פתאום, גורם לי להיות מעט מבולבלת. ״שמתי לב שאת קצת כבויה בזמן האחרון.״ ציין, גורם לי להעלות את גבותיי בפליאה, לנוכח העובדה שכרגע די הודה שהוא בוחן אותי- והפתיע אותי שדאג לי, יותר נכון שהודה בכך.

״זה לא משהו רציני.״ החזרתי בגיחוך, מנסה להוריד אותו מהנושא. הרגשתי את עיניו בוחנות אותי, אך הוא הנהן. כנראה הבין שזה כבר לא ממקומו לעשות את זה.

״אוקיי.״ ענה. ״אני אקח את זה לאולם.״ הוסיף, ואני הנהנתי בהודיה.

״תודה מיילו.״ אמרתי לו, מחייכת אליו. הוא העלה על שפתיו חיוך קטן. הוא הסתובב על עקביו והתחיל ללכת, מתרחק ממני. לומר את האמת, אני עדיין מופתעת שהוא פונה אליי ומדבר איתי- אבל אני מניחה שהזמן עושה את שלו.

הטלפון שלי צלצל וגרם לי לקפוץ. שלפתי אותו מהכיס שלי.

מ: ניק: מתי תרצי להיפגש היום?

נשכתי את שפתיי. שלחתי לו הבוקר שניפגש היום. עם כל הכאב שמסביב לזה, כי באמת הרגשתי שאני מתחילה לפתח אליו רגשות- אני לא מרגישה שאני במקום של להיות בזוגיות כרגע. אני סתם מעכבת אותו ומושכת את הזמן. אני לא רוצה לפגוע בו כמו שפגעתי במיילו אז.

מ: לוסי: תגיע אליי בשבע.

מ: ניק: אוקיי xx