[58]

632 34 19
                                    

אחרי הביקור של הארי ושלי בבית הסוהר בבירמינגהאם, הארי נפגש עם אליוט וסיפר לו את כל מה שוויליאם סיפר לנו. הוא אמר שינסה לחפש אותה בשם החדש שלה מסתבר- גרייס אולדן, ולא גרייס ברטון.

ביקשתי מהארי שבזמן הקיץ ייתן לאליוט לטפל בעניין, כדי שהוא יוכל להירגע קצת, וששנינו נהנה מהזמן שנותר לנו לפני שנכנס לקולג׳. הקיץ כבר נגמר, ועוד לא שמענו מאליוט. הארי ואני כבר נכנסנו לשנת הלימודים שלנו באימפריאל לונדון, ואנחנו לעת עתה מתגוררים אצל ההורים שלי.

הארי אמר שהוא יחפש דירה בקרוב- עם החסכונות שלו והכסף שהרוויח מהעבודה שלנו בהולמס צ׳אפל, אמר שיש לו כסף לשכירות לפחות של שנה, ושהוא ימצא עבודה גם בלונדון. האמת, רציתי שישאר לגור איתי אצל ההורים שלי. לקום ולראות אותו כל בוקר היה חלומי בעיניי.

אני בחרתי לקחת לקורס הראשי שלי קורס רב-תחומי באמנויות- כשראיתי שמתעסקים בו בכתיבה, מוזיקה, אפילו תיאטרון- ידעתי שזה המקום בשבילי. הארי עוד לא בחר את הקורס הראשי שלו, הוא מסתובב בין קורסים, מתקשה להחליט.

אני לא יודעת אם באמת קשה לו להחליט על קורס או שפשוט הראש שלו לא חושב על זה. קיוויתי שיבחר משהו שיעשה לו טוב, ויותר מזה- קיוויתי כל כך שהעניין עם אמא שלו כבר ייפתר. זה תפס חלק כל כך משמעותי בחיי היום יום שלנו שהרגשתי שכבר שכחתי איך זה לדבר על דברים אחרים איתו. אבל לא אמרתי לו את זה.

ידעתי שזה יגרום לו לפקפק בכמה אני מוכנה להיות שם בשבילו
-ואפילו שאני חושבת ככה אני איתו במאה אחוז- ולא רציתי שירגיש שהוא לבד בכל העניין.

בנימה קצת אחרת, סאם החליטה לדחות את הכניסה שלה לקולג׳. היא החליטה להישאר בהולמס צ׳אפל ולעבוד בבר של מייקל, עושה שם דברים כאלו ואחרים. בקשר לקרטר, שבעיקרון נשאר לבד בהולמס צ׳אפל- הוא עבר להתגורר אצל משפחת סטיילס, בחדר של הארי, כמו שהארי עבר לגור בחדר שלו בלונדון. הרגשתי קצת רע על כך שקרטר נשאר לבד- אבל אני מאמינה שהוא יהיה בסדר. משפחת סטיילס הם כבר כמו משפחה, והוא ילד גדול.

ההורים שלי ניסו לשכנע את הארי להישאר ושזו בכלל לא טרחה מצידם, אבל הוא סירב בנימוס ואמר שמעדיף שיהיה לו את המרחב שלו.

-

״איפה אנחנו?״ שאלתי את הארי כשיצאתי מהמכונית, האוויר הקר מכה את עור הפנים שלי. הידקתי סביבי את המעיל שעטף אותי. בהיתי בבניין הנמוך קומות שעמד מולנו- לא הבנייה הכי חדשה אך גם לא מאוד ישנה.

״בואי.״ הארי אמר והתחיל להתקדם, ואני הלכתי אחריו. הארי הקיש את הקוד ודלת הבניין נפתחה, בהיתי בסיטואציה מעט מבולבלת. עלינו במעלית לקומה השנייה. לפתע הארי שלף מפתחות ופתח את הדלת, ואני כיווצתי את גבותיי בבלבול.

(H.S) Since Forever | מאז ומתמידWhere stories live. Discover now