(H.S) Since Forever | מאז ומתמיד

[47]

לא הצלחתי להירדם במשך כל הלילה. כל הלילה שכבתי ערה במיטה בבגדי הפיג׳מה שלי. חששתי שאם ארדם אתעורר ואגלה שכל זה היה חלום, עם כמה שזה נשמע מגוחך ואבסורד.

השעה הייתה שבע בבוקר כשלפתע נשמע צליל הודעה מהטלפון שלי. לקחתי את הטלפון בעייפות, ממצמצת מעט בעפעפיי הכבדים שכמעט נעצמו כדי לראות יותר טוב, ופקחתי אותם לרווחה כשראיתי מה כתוב.

מ: הארי: לא הצלחתי להירדם כל הלילה.

הרגשתי את לחיי מתחממות. בהיתי בהודעה, קוראת את השורה שכתב שוב ושוב. אני לא מאמינה שזה באמת קורה. זה פשוט מטורף.

מ: לוסי: גם אני לא.

שלחתי אחרי שתי דקות, נושכת את שפתי התחתונה.

מ: הארי: אמא שלי אמרה שתזמין אותך ואת קרטר היום לארוחת ערב. מחכה לזה x

הרגשתי את הלב שלי מתחיל לדפוק במהירות כשראיתי את סימן הנשיקה שהוסיף.

מ: לוסי: אז נתראה בערב. x

מ: הארי: נתראה בערב x

נשכתי את שפתי התחתונה, מרגישה את כל הבטן שלי מתהפכת. במהירות התרוממתי מהמיטה וראשי הסתחרר מעט, אך כבר לא הרגשתי את העייפות שאפפה אותי לפני רגע. עשיתי את ארגוני הבוקר שלי, במהירות יורדת למטה, רואה את קרטר עומד במטבח ומכין לו אוכל. הוא סובב את ראשו לכיווני.

״קמת מוקדם, מה קרה?״ הוא שאל מיד- לא יודע שבכלל לא ישנתי כל הלילה. הוא סובב את ראשו בחזרה והמשיך להכין את האוכל שלו.

״כן, לא יודעת.״ מלמלתי בהיסח דעת, פותחת את המקרר ולוקחת בקבוק מים. הוא סובב אליי את ראשו שוב, אך לא דיבר.

״איך היה הנשף?״ שאל.

״נחמד.״ השבתי לו.

״קרה משהו?״ הוא שאל מיד, והתפלאתי שהבחין בכך. לא רציתי עוד לומר לו כלום לגבי הארי, כי זה הרגיש כל כך מוזר לעשות את זה- אבל מצד שני, כשנגיע אליהם היום והוא יראה שמשהו קורה, זה יהיה אפילו עוד יותר מוזר.

״אה, תגדיר משהו.״ מלמלתי בלחש וסגרתי את המקרר אחריי.

״אוקיי, מה קורה?״ הוא אמר מיד והניח את הסכין שאיתו חתך את הירקות שנחו על השיש. התקדמתי ונעמדתי על ידו, והנחתי את הבקבוק על השיש גם כן. כחכחתי בגרוני, לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל, ומה אני אומרת? כלומר, כן, התנשקנו, אבל לא הגדרנו שום דבר. אולי הוא יתחרט? לא, הוא שלח לי הודעות, הוא לא מתחרט.