(H.S) Since Forever | מאז ומתמיד

[43]

החלטתי לפנק אתכן בעוד פרק היום בגלל שאתמול לא עלו פרקים, והו הווו איזה פרק מחכה לנו עכשיו.
תהנו לכן 3>

—

הזמן עבר, ניק ואני מוגדרים ביחד כבר כמה שבועות טובים. התחלתי להרגיש שאני כן מפתחת אליו רגשות מהסוג הזה, אבל רציתי לקחת את זה איטי ולא לרוץ עם זה, והסברתי לו את זה גם. הוא לגמרי תמך בי, וזה גרם לי להעריך אותו עוד יותר.

גשם פתאומי היכה היום בהולמס צ׳אפל, גורם לכל העיר להיות מוצפת, ולבית הקפה שבו עבדתי להישאר ריק לגמרי. בהתחשב בעובדה שהייתי זקוקה לכסף, זה היה תזמון גרוע- יש לנו נשף סיום סמסטר שני בעוד שבועיים שקורה בצורה מאוד ספונטנית (פיצוי עקב הטיול שהשתבש בתחילת השנה), ועוד לא קניתי שום דבר כי שוב, לא רציתי להיעזר בהורים שלי. ישבתי על הבר בשעמום, תוהה מתי ישחררו אותי הביתה עקב החוסר עבודה, ובנוסף תוהה איך בכלל אחזור.

לפתע הפעמון שמסמן על פתיחת הדלת נשמע. סובבתי את ראשי בהתרגשות, מרימה את גבותיי בהפתעה כשראיתי את הארי עומד בפתח. הוא סגר את המטרייה שלו והניח אותה בתוך דלי המטריות שנח בצד, מתקדם פנימה, לעברי. בלעתי את רוקי, לא מבינה מה הוא עושה פה.

הוא נעמד מולי, כך שאם אני יושבת בכיסא אמצעי בשורת הבר, הוא עומד בתחילת השורה. הבגדים שלו היו מעטים רטובים מהגשם בחוץ.

״מה אתה עושה פה?״ שאלתי אותו, במעט חוסר טאקט. מאז המסיבה שלי לא החלפנו מילה, גם לא כשהגעתי לארוחות אצלם. עיניו הירוקות בהירות בהו בי, והוא לא ענה לכמה רגעים.

״את פנויה עכשיו?״ הוא שאל, וגבותיי עלו מעלה בפליאה שוב. הנדתי בראשי.

״אני במשמרת.״ עניתי, מרגישה מעט מטומטמת לנוכח העובדה שאין פה אף אחד חוץ מאיתנו, ואריק ואד שנמצאו במטבח. הוא הנהן בהבנה.

״אני אחכה עד שתסיימי.״ הצהיר לפתע, גורם לי לפעור את עיניי. כחכחתי בגרוני, מיישרת את גבי.

״להביא לך משהו לשתות בינתיים?״ שאלתי, מנסה לעשות את העבודה שלי. הוא הנהן בשנית.

״תה יהיה נחמד.״ ענה, ואני הנהנתי, קופצת מכיסא הבר שעליו ישבתי. לא שאלתי אותו איך הוא שותה, כי עדיין זכרתי זאת מהזמן ששהינו אצלם. העברתי את ההזמנה לאד, והוא הנהן ומיד התחיל לעבוד. אריק הסתכל עליי בתהייה.

״מישהו הגיע? באמת?״ הוא שאל מופתע, יוצא מהמטבח. הוא התקדם מעט החוצה, מעלה את גבותיו בהפתעה. הוא חזר אחורה, ואז הסתכל עליי בעוד שלגמתי מבקבוק המים שלי.