"מה? למה לא סיפרת לי?" שאלתי לא מבינה , אני חושבת שייש לי את הזכות לדעת את זה אם הוא בא ודורש ממני לצאת לדייט עם הבן שלו .
"חשבתי שאת יודעת" אמר מביט בי גם הוא באי הבנה .
"איך אני אדע בדיוק?" שאלתי בכעס
"חשבתי שהוא אמר לך כשדיברתם" הסביר את עצמו .
הנדתי בראשי אנה ואנה כלא מאמינה ונאנחתי .
"אתה יודע במה הוא חולה? אוליי אפשר עוד להציל אותו?" שאלתי בקצת יותר רוגע ושלווה ותקווה שררה בגופי .
התקווה של להציל אותו .
"את יודעת? אבא שלי הוא אדם מלא בגאווה .
כשההיתי קטן תמיד חלמתי להיות כמוהו , בעל כבוד וגאווה , אחד שיכול לדאוג למשפחה שלו ולבלות איתה כמה שיותר בו זמנית . הוא היה סופרמן בשבילי , עדיין בעצם , הוא עדיין הסופרמן שלי , הוא הבן אדם היחיד שאני מכיר שיכול לפתור כל בעיה , כל סכסוך , וגם למרות השם הרע שלו , הוא הציל כל כך הרבה אנשים מגורל מר .
הוא פתח המון בתי יתומים , תרם בכל אירוע אפשרי והכי חשוב , הוא חינך אותי ואת האחיות שלי , להיות גאים בהיותנו מי שאנחנו , לאהוב את עצמנו והכי חשוב לתת לעצמנו ולמשפחתנו את הכבוד הראוי לה , ועדיין להישאר בתוך כל זה אנושיים כי אם לא אנחנו אז מי?" אמר ולקח אוויר לפני שהמשיך .
"גילו לו גידול סרטני , אמרו לו לפני חצי שנה שזה עוד בשלב ראשוני ואפשר לטפל בזה , אבל הוא כמו שהוא תמיד , לא מוכן לוותר על הגאווה שלו והוא מחליט שאם פתאום יקריח והכוחות שלו לאט לאט יאזלו , הוא יראה חלש בעיני כל ואף אחד לא יתן לו את הכבוד שלו הוא ראוי , נשארו לו עוד שנים ספורות לחיות . אם בכלל . אני רוצה שהוא יהיה מאושר לפני מותו , אני באמת רוצה לתת לו נכד , כי יש לי תקווה , תקווה שאם הוא יראה את הנכד שלו בין ידיו הוא יחליט לטפל בעצמו כדי לראות את הנכד שלו גודל .
אוליי הוא יראה אותו קורא לו סבא בפעם הראשונה ,
אוליי הוא יהיה לצידו בצעדיו הראשונים ,
הוא יהיה שם ביום הראשון שלו לגן ולבית הספר , כשהוא יסיים את הלימודים ויחזור בסוף השבוע מהצבא , ואולי אפילו יעמוד איתו מתחת לחופה שלו ויזכה לראות את הילדים הקטנים שלו .
אבל זאת רק תקווה , תקווה קטנה מלאה בחלומות גדולים" אמר .
הדמעות כבר מזמן בקעו מעיניי .
הדבר היחידי שעשיתי זה פשוט לחבק אותו , המילים שלו חדרו אל תוך ליבי , אני יודעת איך זה לאבד הורה , איבדתי שניים כאלה , ואני לא רוצה שהוא ירגיש בכאב הזה .
התנתקנו מהחיבוק מביטים אחד בשני , ראיתי את הדמעות מבצבצות מעיניו .
"אני אוהבת אותך" פלטתי מפי , לא הרגשתי שזאת הסיטואציה הנכונה לומר זאת , לומר עד כמה אני אוהבת אותו , עד כמה אני מעריכה אותו ומכבדת אותו .
"גם אני אוהב אותך" הודה גורם לעיניי להיפתח מעט בהפתעה .
"מ-מה? א-אתה רציני?" שאלתי מגמגמת מעט .
"הכי בעולם , ואם כמה שאני מודה לאבא שלי שבזכותו אנחנו כאן ביחד , אני באמת רוצה להתחתן איתך , להביא איתך ילדים קטנים , כמה בנות יפהפיות שהיו דומות לך וכמה כדורגלנים קטנים שהיו דומים לי , או לך , זה לא משנה , הם ככה או ככה היו הילדים הכי יפים בעולם , הכי חכמים ומקסימים והם יאהבו אחד את השנייה וידאגו אחד לשנייה ויהיה להם את כל מה שהם רק ירצו , אני מבטיח לך .
אבל אני לא רוצה שתיבהלי , אפשר לקחת את כל זה לאט , איך שאת רוצה" אמר גורם לי לחייך חיוך קטן ולדמיין ילד קטן בעל עיניים חומות ושיער מתולתל ופרוע , יהיה לו חיוך מתוק ושפתיים ורודות , הוא יכבוש כל אישה והיה נסיך הכתר , יורש של פאקינג שתי אימפריות , חתיכת אבן יש על הכתפיים הדימיונות של הילד שעוד לא נולד או אפילו נוצר .
"אני אדבר עם אבא שלך, הוא יעבור את הטיפול ויהי מה" קבעתי כעובדה .
/// תודה על 30k קריאות , תודה לכולם❤
הפרק הבאה יעלה בשלושים הצבעות וחמש עשרה תגובות לא כולל התגובות שלי .
תהנו🥵🥵🥵
YOU ARE READING
פשע ביד אישה
Action**מכיל תכנים מיניים** "עולם הפשע לא שייך לכוסיות" , "אף אחד לא יסכים לעבוד בשביל בחורה" . זה מה שאמרו לי מההתחלה . אולי הגבר הוא ראש משפחה אבל האישה היא הצוואר שמסובבת לו את הראש לאיפה שהיא רוצה . אי פעם שמעתם על כנופית סקורפיו? טוב , בתכלס אין אחד...
