דפיקה נשמעה על דלת החדר שלי . מרחתי את הליפגלוס השקוף על גבי שפתיי העבות וסגרתי את הבקבוקון משאירה אותו על השייש באמבטיה .
הצמדתי את שפתיי זו בזו . מביטה בעיניי הכחולות המקושטות במסקרה שחורה .
חייכתי לעצמי והלכתי אל הדלת פותחת אותה רואה את סבאש .
הוא בחן את גופי ולבסוף עיניו נעצרו בעיניי .
"הופה'לה! תראי אותך.. הפצצת בלוק" אמר מחמיא לי .
נראה לי לפחות...
הבטתי בו מרימה גבה בשאלה .
"מה? רק אמרתי שאת נורא יפה" אמר גורם לי לחצי חיוך ולגיחוך להיפלט מפי .
"אני מקווה" אמרתי בעברית על מנת שלא יבין .
"הולכים?" שאל עוד עומד בכניסה לחדר מחוץ לדלת .
"כן , חכה שנייה.." ביקשתי ממנו נכנסת פנימה לוקחת תיק צד ורוד של איב סיינט לורן המכיל בתוכו כמה דברים קטנים כמו ; גלוס , פד , טלפון , סיגריות למקרה הצורך , המפתח לחדר שלי וכמובן שאולר .
סגרתי את הדלת מביטה בסבאש שבהה בי .
חיוך עלה לשפתיי .
"סבאש!" קראתי מוציאה אותו מהבהייה .
"אה? מה..מה?" שאל בבילבול יוצא מהבהייה .
"הולכים?" שאלתי .
הוא הנהן במהירות גורם לי לחיוך משועשע והתחיל ללכת לצידי .
הגענו אל המעלית שבסוף המזדרון שבדיוק נפתחה וממנה יצאו זוג וילד קטן .
נכנסנו אל תוך המעלית בשקט בזמן שסבאש לחץ על הכפתור לקומת הקרקע .
שקט שרר במעלית . אך לא שקט מביך .
יצאנו אל מחוץ לבית המלון והרכב שלו נעצר בדיוק בכניסה .
נכנסנו פנימה מביטים אחד בשני .
"אתה יודע , בילינו כל היום יחד , אבל עדיין אין לי מושג מי אתה" אמרתי לו בזמן שחגרנו .
הוא הניע את הרכב מתחיל לנסוע .
"את רוצה את הבייסיק או לפריטי פרטים?" שאל .
"את הבייסיק . את הפריטי פרטים אני מעדיפה לגלות לבד" אמרתי גורמת לו לחצי חיוך .
"אני בן 24 , נולדתי כאן באיסטנבול , אני גר כאן עם המשפחה שלי . יש לנו עסק של ספינות וזהו" אמר בפשטות .
"ספינות?" שאלתי . "ספינות" אישר .
"ואת?" שאל . "ואני?" שאלתי בהרמת גבה .
"מי את?" שאל .
"אתה רוצה את הבייסיק או את לפריטי פרטים?" שאלתי מחקה את מילותיו .
הוא חייך מניד בראשו .
"את הבייסיק . את הפריטי פרטים אני מעדיף לגלות לבד" חיקה אותי גם הוא .
"אני בת 19 , נולדתי בישראל , אני גרה שם ויש לי עסק משלי" אמרתי לו .
"ובמה עוסקת הגברת?" שאל בהתחכמות .
"חברת בנייה" אמרתי לו .
"ירושה?" שאל והנדתי בראשי אנה ואנה בשלילה .
"רצינית? בנית חברה לבד ועוד בגיל שלך?" שאל בהלם .
הנהנתי .
"אני בטוח שההורים שלך גאים בך" אמר לי בחיוך .
"אני מקווה" לחשתי בשקט משפילה מעט את מבטי .
כאב חד הכה בליבי . יכול להיות שהם נמצאים אי שם למעלה ורואים אותי? או שאולי הם פה לצידי? מחבקים אותי ברגעים שאני מרגישה לבד או זקוקה לחיבוק מנחם . יכול להיות שבלילה לפני שאני נרדמת הם מניחים לי נשיקה על הלחי ולוחשים לי לילה טוב . אולי זה שאני לא רואה אותם לא אומר שהם לא פה .
אבל כל זה אולי ואולי ואולי . אני מקווה שאם הם רואים אותי הם גאים בי באיזה שהוא אופן . אני מקווה .
"א-אני מצטער.." אמר לי סבאש כששם לב למבטי הוא כבר הבין לבד .
"גם אני , אין לך מושג עד כמה" אמרתי מתאפקת שלא לדמוע .
הוא הניח את ידו על כתפי בניחום .
הרמתי את ראשי מביטה בעיניו בחיוך .
"אני בסדר , יאללה מסיבה!" אמרתי ולבסוף קראתי גורמת לו לצחקק .
//פרק חדש🥵🥵
עוד מעט מגיעים לחמישים אלף קריאות🤯🤯
YOU ARE READING
פשע ביד אישה
Action**מכיל תכנים מיניים** "עולם הפשע לא שייך לכוסיות" , "אף אחד לא יסכים לעבוד בשביל בחורה" . זה מה שאמרו לי מההתחלה . אולי הגבר הוא ראש משפחה אבל האישה היא הצוואר שמסובבת לו את הראש לאיפה שהיא רוצה . אי פעם שמעתם על כנופית סקורפיו? טוב , בתכלס אין אחד...
