Sweet ervenge - נקמה מתוקה

פרק 14 - זה לא ברור?

*נקודת מבט ג'ונגקוק*

הגעתי בבוקר עם ג'ימין לבית הספר, המון מבטים נשלחו לכיווני מתלמידים אחרים. כנראה כולם כבר שמעו על מה שקרה. כמה חברי כיתה ניגשו אלי ושאלו איך אני מרגיש. הודיתי להם על דאגתם ואמרתי שאני בסדר גמור. ניסיתי להתנהג כמה שיותר רגיל. הסתכלתי בחלל הכיתה 'הוא עוד לא כאן' נשמתי בהקלה. אני ממש לחוץ מהמפגש איתו. התיישבתי במקומי וחיכיתי לתחילת השיעור. הכל הרגיש כאילו אני מחכה לגזר דין מוות. הדלת נפתחה ובדיוק כמו בפעם הראשונה שראיתי אותו בכיתה, טאהיונג נכנס ומאחוריו שתי הזנבות הקבועים שלו. המון מבטים הופנו אליו אבל הוא הסתכל רק לכיוון אחד.אלי. כאילו הוא לא רואה שום דבר מסביב. הרגשתי את מבטו עלי, חודר לתוכי מעביר צמרמורות לכל אורך עמוד השדרה שלי. הוא הביט בי וחייך חיוך קטן ומרובע. שמעתי כמה בנות מתלחששות לידי מתלהבות מהחיוך שלו, מהמראה שלו. הטאהיונג שעמד בפתח הכיתה כרגע שידר גלים של ביטחון ותשוקה. ממיס את כל הלבבות כולל את שלי. 

נשכתי את שפתי התחתונה. המתח הורגש באוויר. הכל נהפך לשקט. בלעתי את רוקי. נשאבתי לתוך התשוקה. לא יכול להפנות את מבטי ממנו. הייתי שבוי במבטו שהיה ממוקד בי. דפיקות הלב שלי הגיעו לשיאים חדשים והרגשתי שפני שוב מתלהטות. אדום נהיה צבע קבוע שמקשט את פניי. בום חזק נשמע. 'זה הלב שלי שפעם כרגע? או שמשהו נפל?' חשבתי לעצמי. 'מה פאקינג קורה לי? אסור שהוא ידע שהוא משפיע עלי ככה! למה חם פה כלכך! שמישהו ידליק מזגן!'. המבט של טאהיונג הסגיר שהוא מבין כמה הוא משפיע עלי ושהוא נהנה לראות אותי מתפתל. הוא התקרב לכיוון שלי ובכל צעד שלו הר געש התפרץ אצלי בפנים. קמתי מהכיסא במהירות, מבטו של טאהיונג נראה מופתע ממעשי. הוא הסתכל עלי במבט שואל. 'אני חייב לצאת מכאן עכשיו' קבעתי וצעדתי לכיוון השני יוצא מהדלת האחורית של הכיתה "לאן אתה הולך?" ג'ימין צעק מאחורי כשהתקדמתי במסדרון. "לשירותים!" שיקרתי. יצאתי מהר מהכיתה ופניתי במסדרון 'אני צריך אוויר'.

נזכרתי בסיפורים של ג'ימין וג'ין והתקדמתי לכיוון המדרגות שמובילות לגג. 'אולי הוא סגור?' חשבתי כשלחצתי על הידית. למזלי הדלת נפתחה ומיהרתי החוצה. נשמתי ונשפתי בלחץ מנסה להירגע. "וואו קוקי... " נשמע קול מאחורי. 'שיט הובלתי את עצמי למלכודת' עצמתי עיניים חזק. כשאני אפתח את עיניי הכל יעלם ואני בכלל בבית. "ברחת כלכך מהר. השארת אחרייך אבק" הוא גיחך "לא נראה לי שפה זה השירותים" קולו נשמע קרוב אלי. חשבתי שאני אמור להיות קשוח, למה אני מגיב כמו ילדה מאוהבת בת 12? הוא נעמד מולי הבעתו רגועה. מה שיותר עיצבן אותי. למה הוא כזה רגוע? "הייתי צריך אוויר" אמרתי בשקט והסתכלתי לרצפה. שוב אני מוצא אותה מאוד מעניינת. טאהיונג שלח את ידו, אחז בסנטרי והרים את ראשי כך שמבטנו נפגשו. הוא חייך חיוך עדין. "אוקי הבנתי. אתה רוצה לדבר על זה. בסדר. בוא נדבר. אני מוכן. אין כמו שיחה מביכה וטובה על הבוקר" אמרתי ונופפתי בידי. "אתה חמוד כשאתה נבוך" הוא אמר וחייך, מעביר בעדינות את אגודלו על הלחי שלי. הדקות חלפו ועמדנו שוב מסתכלים אחד על השני, בשקט, לא יודעים בדיוק איפה להתחיל. בלי ששמתי לב רכנתי עם פני קדימה והנחתי את שפתיי על שפתיו. טאהיונג לא זז בהתחלה אך אחרי מספר שניות הוא זרם עם הנשיקה. מצאתי את עצמי שוב חולק נשיקה סוערת עם טאהיונג.