פתחתי את עיני במהירות, זיכרונות כואבים על עצמי בן ה-7 הציפו אותי...
זוג עיניים ריקות מביטות אלי, גוף קר זרוק על הרצפה ודם.
דם בכל מקום. על הרצפה על הקירות והארונות המטבח, על הבגדים שלי, על הידיים שלי, על כולי.
הדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי בחד...
"יונגי?" שאלתי מופתע כשהוא משך אותי אחורה. הוא הסתכל עלי במבט עצבני. לראות שהוא לא יכל להישאר אדיש למראה שלי קרוב למישהו אחר גרם ללב שלי לרטוט. הוא משך אותי אחריו. ירדנו מהבמה והוא הוביל אותנו דרך המסדרון האחורי של הפאב. האחיזה שלו בידיה הייתה חזקה עד שגרמה לי מעט כאב. הוא נעצר לפני דלת צדדית המסדרון והכניס אותנו פנימה במהירות. הוא נעל אחרינו את הדלת והצמיד אותי עם גבי לקיר. מחבר בין שפתינו בחוזקה. המגע שלו הכאיב לי. ניסיתי לדחוף אותו ממני בכל כוחי "לא!" אמרתי בחוזקה "עזוב אותי". עיניי התמלאו דמעות. המשכתי להרחיק אותו ממני וכשהוא ניסה לחבר שוב בין שפתינו הסטתי את ראשי. נמנע מהמגע שלו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
יונגי תפס את ידיי והרים אותם מעל ראשי, מהדק אותן לקיר ומונע ממני לדחוף אותו. הסתכלתי עליו, הוא נראה כועס כלכך והוא הפחיד אותי "יונגי תפסיק" אמרתי והרגשתי את הדמעות זולגות מעיניי. הוא תפס ביד אחת שלו את ידי ועם ידו השנייה החזיק את ראשי "תפסיק להתנגד לי ג'ימין" הוא אמר בקול קר. הוא שוב הניח את שפתיו על שפתיי בחוזקה. יבבה חלושה ברחה ממני. אני אוהב את המגע שלו, אבל לא ככה. לא בצורה הזו ובכוח הזה. לא כשהוא בכלל לא שלי ושהוא מיועד להתחתן. כל זה לא גורם לי להרגיש טוב בכלל. ניסיתי להשתחרר מאחיזתו אבל הוא היה חזק יותר ממני. נשכתי את שפתו מחוזקה. "אייש... ג'ימין!" הוא התרחק ושיחרר אותי מעביר את אצבעו על השפה שנשכתי. צנחתי על הרצפה וחיבקתי את בירכיי "למה אתה עושה לי את זה? אני לא רוצה את זה?" התחלתי לבכות בחוזקה.
"לעזאזל!!" הוא צעק ובעט בארון מתכת שהיה לידו. הרעש מהמכה הבהיל אותי וקפצתי במקומי. הסתכלתי עליו בבהלה. "מה אתה עשית שם ג'ימין?" הוא שאל בכעס "חשבתי שאתה אוהב אותי ופתאום אני רואה אותך, מפלרטט ונמרח על איזה מישהו אחר" הוא הסתכל עלי, גבותיו מכווצות. הייתי מעט שמח לשמוע שהוא מקנא. "לא ידעתי שאתה כזה קל להשגה. זורק את עצמך על כל אחד שנותן לך תשומת לב? כנראה הייתי סתם סטוץ' חולף. אחד מני רבים" הוא חייך חיוך קר ואכזרי. באותו רגע כששמעתי את מילותיו הרגשתי שליבי נשבר. 'זה מה שהוא חושב עלי?' חשבתי 'ככה הוא רואה אותי? אדם קל להשגה?' הוא הכאיב לי. התרוממתי מהרצפה "אין לך זכות להגיד את זה!" צעקתי עליו "במשך כל יום ניסיתי להבין למה השארת אותי ככה לבד וניתקת קשר איתי. אבל כנראה פשוט לא הייתי מספיק" קולי נשבר והדמעות זלגו שוב, הרגשתי את טעמן המלוח מעט בשפתיי.
