*נקודת מבט טאהיונג*
"אמרתי לא" אמרתי בכעס והתרוממתי מהספה. לפני כמה דקות נכנסו ג'ימין ויונגי היונג חזרה לבית. המחזה היה מרהיב, הם נטפו ריח של סקס. נאמג'ון האדים וכעס על כך שהם הלכו בלי להגיד וניסה לגלות איפה היו ומה עשו. אני חושב שבתוך תוכו הוא ידע פשוט לא רצה לקבל את הצד הפרוע של ג'ימיני הקטן. ג'ין ציחקק על התגובות של כולם ואני נהנתי לראות את כל הסיטואציה מהצד. הכל היה ממש מהנה עד לרגע שג'ימין אמר שהם חשבו על תוכנית לתפוס את הונג. תוכנית שלא אהבתי בכלל. להשתמש בקוקי כפיתיון. הם אמרו שטויות על כך שקוקי יצור קשר עם הונג ויגיד לו שהוא מצא דרך להגיע לאבא שלי או לאבא של ג'ימין וככה נוכל למשוך את הונג לכאן. פה כבר איבדתי את זה. "אנחנו לא מכניסים את קוקי לכל זה" אמרתי. "הוא כבר בפנים" נאמג'ון ענה לי. "ממש לא. אנחנו לא הולכים להשתמש בקוקי כפיתיון. הוא לא זחל שאפשר לשים על חכה. הוא יכול להיפגע" המשכתי לבטל את התוכנית הזו.
אני לא מתכוון לאפשר לזה לקרות. "הוא יותר ממסוגל להגן על עצמו. לפי מה ששמענו הוא התאמן כל החיים למשימות כאלו הוא יהיה בסדר" נאמג'ון שוב ביטל את דברי וזה התחיל לעצבן אותי. הוא שוכח שלמרות שהוא גדול יותר, אנחנו באותו מעמד. וקצת מתחיל לעצבן אותי שאני צריך לכבד אותו כי הוא גדול יותר. הרגשתי את דמי מתחיל להתחמם. "אנחנו לא משתמשים בו. אף אחד מאיתנו לא יודע למה הונג באמת מסוגל. אתה מעמיד את קוקי ביותר מדי סכנה ואין שום פאקינג מצב שזה קורה" צעקתי על נאמג'ון. הם לא חושבים עליו. הם לא חושבים על מה שקוקי יצטרך לעבור. עם מה הוא צריך להתמודד. "הוא ילד גדול הוא יסתדר" נאמג'ון אמר, התגובות שלו התחילו לעלות לי על העצבים. "זו תוכנית טובה טאה ואנחנו נהיה שם להגן עליו. תסמוך עלינו" אמר ג'ין. הסתכלתי עליו "באמון צריך לזכות" סיננתי בכעס. פניו התעקמו. ידעתי שדבריי פגעו בו. לא באמת רציתי לפגוע בו. אני פשוט לא מתכוון לאפשר לזה שיקרה משהו לקוקי.
"טאה" יונגי אמר ממקומו, קולו מזהיר. הוא יודע שהוא יכול לשלוט בי ובמעשי. אני חייב למצוא פיתרון. משהו שיעזור לי בסיטואציה הזו. ג'ימין הסתכל עלי בשקט. הם כולם היו באותו הצד. אני לא אנצח בקרב הזה. הם משוכנעים שזו הדרך הטובה ביותר. "תקרא לו" אמרתי והפנתי את מבטי ליונגי שעדין ישב בספה. הוא הביט בי במבט שלא חושף שום דבר. הוא תמיד היה כזה. מישהו שאי אפשר לדעת על מה הוא חושב. מה עובר לו בראש לעזאזל? "לקרוא למי?" שאל ג'ימין מבולבל. "אם הוא יגיד שזו הדרך היחידה ולא יציע משהו אחר, אני אסכים" אמרתי וכיווצתי את אגרופי. זו הדרך היחידה. זו התקווה האחרונה שלי. "אתה מתכוון ל.." ג'ין התחיל להגיד במבט מופתע "הוא בכלל יודע?" שאל מבולבל. "אפשר שמישהו יתרגם לפשוטי העם שלא מבינים את שפת קים?" נאמג'ון אמר.
יונגי הסתכל עלי, מבטינו חדורי מטרה. "אתה בטוח? לא תוכל לחזור מזה אם הוא מגיע, במיוחד אם הוא יגיד את מה שאתה לא רוצה לשמוע" אמר. "הוא כבר יודע, את הרוב לפחות לא? אני בטוח שיש לו מה להגיד" חייכתי חיוך קטן, מתגרה בהיונג הכעוס שלי שלא זז ממקומו. "למי אנחנו קוראים?" שאל ג'ימין בתמימות.
"ג'ונג הוסוק" יונגי אמר. "ואיך בדיוק הוא יעזור?" נאמג'ון שאל. "יש בהוסוק משהו שונה מאחרים" ג'ין החל להסביר "הדרך שבה הוא חושב, התוכניות שהוא מתכנן כדי לפתור בעיות או אפילו אסטרטגיה כלשהי. הן תמיד מצליחות" ג'ין המשיך. "מאז שהיינו קטנים התייחסו לדברים שלו ברצינות" יונגי הוסיף. "תבין כמה מטורף זה שילד בן 12 מתכנן תוכניות בשביל המנהיג וכל הזקנים" אמרתי.
YOU ARE READING
Sweet ervenge - נקמה מתוקה
أدب الهواةפתחתי את עיני במהירות, זיכרונות כואבים על עצמי בן ה-7 הציפו אותי... זוג עיניים ריקות מביטות אלי, גוף קר זרוק על הרצפה ודם. דם בכל מקום. על הרצפה על הקירות והארונות המטבח, על הבגדים שלי, על הידיים שלי, על כולי. הדבר הבא שאני זוכר הוא שהתעוררתי בחד...
