Sweet ervenge - נקמה מתוקה

פרק 42 - כשהלב שבור

*נקודת מבט יונגי*

"קראו לה סו מין הי, והיא הייתה אמא של ג'ונגקוק".

פקחתי את עיני בהפתעה. "מה פאקינג אמרת?" טאה שאל בצעקה. "אתה אומר שאמא של קוקי היא רוצחת?" ג'ימין שאל. "אל תשקר. זה לא יכול להיות" טאה המשיך לצעוק. המום ממה ששמע. "טאה תרגע" אמרתי עוצר אותו מלהתקדם לכיוונו של נאמג'ון. "היונג תעזוב אותי. הוא משקר" טאה המשיך.  "טאה..." ג'ין היונג אמר לפתע "זו האמת". טאה הסתכל לכיוונו של ג'ין בעיניים כועסות ואדומות. "אתה מה אתה יודע בכלל. בוגד" הוא צעק על ג'ין בקול ארסי, הסתובב ויצא לחצר האחורית. ג'ין עמד המום  "חתיכת..." נאמג'ון חרק שיניים והסתכל על ג'ין שנראה שבור "אני אלך אליו. הוא ירגע ויתנצל" אמרתי מנסה להרגיע את הרוחות. "לא היונג" ג'ימין אמר לפתע בשקט "תן לי" הוא הסתכל על כולנו "נראה לי שהוא צריך הפסקה ממכם. כל המצב הזה יותר קשה לו. קוקי באמת חשוב לו" ג'ימין רץ אחרי טאה שבעט בדברים בלתי נראים בחצר. הסתכלתי לכיוונו של ג'ין הוא נשען על כתפו של נאמג'ון שחיבק אותו בעדינות. התיישבתי בספה בשקט. מנסה לחשוב על כל הדברים שנאמרו ואיך מתקדמים מכאן. בראש שלי התחילו לזרום תוכניות על דברים שאפשר לעשות, כדי להרגיע את הרוחות או לתפוס את הונג או לעזור לג'ונגקוק. אני גם צריך למצוא דרך לספר את כל זה להוסוק. ג'ין ונאמג'ון התיישבו גם הם בספה. כולנו הסתכלנו לכיוונם של הצעירים שמדברים בחצר. שניהם בוכים. "דור העתיד שלנו תמים" לחשתי. "הם עוד לא מוכנים להכל" נאמג'ון הוסיף. "מה אנחנו פאקינג הולכים לעשות?" שיפשפתי את עיניי. המשכנו להביט בהם "אני הולך לבדוק מה קורה למעלה" נאמג'ון אמר. זה היה תירוץ להשאיר אותי ואת ג'ין לבד. ידעתי את זה.

"יונגי" ג'ין קרא אחרי כמה רגעים שבהם ישבנו בשקט ביחד. מבטו מופנה לכיוון החצר והוא המשיך להביט בטאה וג'ימין שדיברו ביניהם, השניים נראו מתוסכלים כלכך. "אתה חושב שהוא יפסיק לכעוס עלי אי פעם? או אתה והובי?" הוא שאל בקול שבור ודמעות המשיכו לזלוג לו מהעיניו האדומות. הרגשתי רחמים כלפיו. "היונג אתה כנראה לא הבנת" אמרתי והסתכלתי על ההיונג שאהבתי כלכך, ההיונג שהתגעגעתי אליו כלכך. ההיונג שבחר בלי להסס ללכת לאדם שהוא אוהב גם אם זה אומר להשאיר אותנו מאחור. קינאתי בחוזק הזה שלו. אני מכיר את ג'ין כלכך טוב. אני יודע כמה הוא היה שבור בגלל הבחירה הזו. כמה הוא התחרט וסבל. "לא הבנתי מה?" הוא שאל מנגב את הדמעות שלו. "אף אחד מאיתנו לא כעס או כועס עלייך היונג" אמרתי בשקט. התחרטתי על כך שאיפשרתי לו להמשיך לחיות עם הכאב הזה. הוא הסתכל עלי בשקט וחיכה שאמשיך "אנחנו פשוט פגועים. כאב לנו שלא חשבת שתוכל לסמוך עלינו ולספר לנו מה אתה מרגיש, ומה אתה שוקל לעשות. היינו פגועים שעזבת בלי להיפרד ומאז לא ראינו אותך" הסברתי לו והפנתי את מבטי לבן הדוד הקטן שלי ושל ג'ין היונג, הצעיר הזה שסוחב על עצמו נטל כלכך גדול, יודע בתוכי כמה המקום של ג'ין היונג היה גדול אצלו ואיזה חלל ריק השאירה העזיבה שלו. 

נזכרתי בטאה של אותם ימים שהוא הבין מה ג'ין בחר לעשות. הוא היה שבור. הסתגר בחדר, לא אכל. לא יצא. הוא חשב שלא ידענו אבל שמענו את הבכי שלו מצידה השני של הדלת. בכי קורע לב. ביום שהוא יצא הוא היה שונה. אני חושב שזה היום שהוא הכניס לעצמו לראש שאין לו על מי לסמוך. לקח לו המון זמן להתאושש. "וטאה..." המשכתי להגיד לג'ין שהקשיב בתשומת לב מלאה לדבריי "הוא היה קטן הרבה יותר מאיתנו. הוא לקח את זה קשה הרבה יותר. אתה יודע כמה היית חשוב לו. הוא לא ידע מה הוא אמור לעשות לגביך. כול הזקנים אמרו לו שאתה בוגד אבל הוא אוהב אותך כלכך" ג'ין המשיך להסתכל עלי במבט השבור ובעיניים האדומות שמהן הדמעות המשיכו לנזול ללא הפסקה. "אתה צריך לתת לו זמן והוא יחזור אלייך. עכשיו זה הזדמנות טובה" אמרתי מנסה מעט לנחם אותו.  "גם הובי וגם אני עומדים לצידך היונג. מי שאתה אוהב לא משנה לנו. אנחנו מבינים אותך ולנו לא אכפת מה הזקנים אומרים" הוספתי והנחתי את ידי על כתפו לוחץ אותה מעט. מנסה לעודד אותו. יודע כמה הדרך שלו הולכת להיות קשה. טאה הוא לא אדם קל. מי כמוני יודע.

יצאתי החוצה. הגיע הזמן לקחת את מה ששלי. אני צריך משהו שיעסיק את מחשבותיי. "ג'ימין" קראתי אליו, הוא הסתובב אלי בחיוך קטן והתקדם לכיווני. "היונג" הוא ציחקק חלש. חייכתי אליו. אני חושב שהוקל לו, עכשיו שהכל נרגע עם נאמג'ון והוא בערך קיבל את מערכת היחסים שלנו. הוקל לו שאין יותר שקרים ושהוא לא צריך להסתתר מאחיו. למרות שנאמג'ון ביקש שנשמור על חשאיות עד שהמצב ירגע ונראה איך ממשיכים. "אנחנו הולכים קצת" אמרתי ומשכתי אותו איתי. "טאה אנחנו נחזור עוד מעט. תנצל את הזמן כדי להתנצל" אמרתי לו והצבעתי לכיוון ג'ין שהסתכל עלינו מבעד לחלון. ניצלתי את זה שנאמג'ון עדין למעלה ויצאתי עם ג'ימין מהבית של ג'ונגקוק. "לאן הולכים היונג?" שאל ג'ימין. "למקום הסודי. אני כבר לא יכול להתאפק" שמעתי אותו מצחקק לדבריי.