"אני אהיה שם", ספר שכבר מלפני שנתיים עניין אותי בחנות הספרים, ספר שמקבל ביקורות מעולות והמלצות מחברות. אומרים שהוא מיוחד. אבל מה באמת כל כך מיוחד בו? לא הרבה.
"אני אהיה שם" מספר לנו על שתי דמויות ראשיות:
אמילי בל, נערה מבית טובה שנאלצת לשיר סולו בכנסייה, כשהיא מודעת לשירתה הגרועה.
וסם בורדו שמנסה לחיות עם אחיו הקטן והאבא המאיים שלהם ברחובות שונים במדינות שונות.
יום אחד, בכנסייה, ממבט אחד ושירה מזויפת, הם נקשרים זה לזה ולא מפסיקים לחשוב אחד על השני.
כשסם ואחיו רידל מתקרבים למשפחתה של אמילי, הם מבינים מה זה באמת להיות חלק ממשפחה, וכמה חום, ביטחון ואהבה היא נותנת. אבל סם, רידל ואביהם לא יכולים להישאר לנצח באותו המקום, וכשהם בורחים, הם מנסים לשרוד עם כל דבר קטן שהם מוציאים, בתהייה אם בכלל ירגישו חום ואהבה של משפחה שוב במהלך חייהם.
לפני שאתחיל פירוט, אני רק אגיד שהיו לי ציפיות מאד מאד גבוהות מהספר, אבל החוויה במציאות לא התקרבה למה שדמיינתי. אמורים לבכות בספר? כי דמעה אחת לא ירדה לי, ולא הרגשתי יותר מידי. אפרט על כך בהמשך.
אז...דברים טובים:
1. עלילה- העלילה מעניינת וטובה, באמת שכן. כל הזמן רציתי לדעת עוד, לא רציתי לעצור באמצע. העלילה לא מאטה יותר מידי, אלא זורמת ומתפתחת בקצב טוב. התוכן עצמו מצוין.
2. הצגת דמויות- אז קרה פה משהו חדש: גם דמויות משניות מאד, קיבלו את המקום שלהם. אם אחת הדמויות הראשיות פגשה דמות נוספת, הסופרת פתאום עברה לדמות השנייה וסיפרה את הרקע שלה- מי היא, מה היא עושה בחייה, מה ההתנהלות שלה ומאיפה היא באה. זה לא משהו שהוא חובה, הרי הדמויות האלה לרוב נעלמו אחרי שני דפים, אבל זה הוסיף הרבה יותר נפח וידע. כלומר, לא הכרנו רק את הסיפור הראשי, אלא למדנו גם על סיפורים של דמויות אחרות וקטנות שבמקרה נפגשו עם הסיפור הראשי. בואו ננסה להדגים את זה ככה: זה לא היה כביש מהיר יחיד שבו אתה רואה נוף מסוים מאותה הזווית, זה היה כביש מהיר עם המון כבישים קטנים שיוצאים ממנו ונותנים לך מבט שונה וזווית שונה על הנוף שמסביבך.
הולי גולדברג סלואן פשוט נתנה לכל דמות סיפור משלה, גם לקטנה ביותר. וגם סוף משלה.
והדברים הפחות טובים:
1. כתיבה- כמעט ולא היה פה רגש. מכירים את בעיית "רשימת הקניות"? השם הזה מתאר מצב בה הכותב פשוט רושם רשימה של פעולות, בלי שום רגשות או מחשבות באמצע. פעולה, אחרי פעולה, אחרי פעולה. זה הורגש הרבה בספר. משהו הרגיש לי נורא יבש בכתיבה. היא אמרה לך את המובן מאליו, ולא פירטה יותר מידי על מה עובר בתוך הדמויות. אני לא אומרת שבכלל לא היה את זה, זה פשוט לא הורגש כמעט ובהרבה מקומות היה אפשר להוסיף רגש של הדמויות, וזה לא קרה.
2. רגש- לגמרי יכולה לקשר את זה לכתיבה. ממש חשבתי שאני אבכה, שאני ארגיש משהו בסוף. לא יודעת...אמרו לי זה ספר מדהים, מרגש. כלום. סיימתי את העמודים האחרונים והמשכתי הלאה בחיי. לא הזלתי אפילו דמעה אחת. ספר טוב, זה ספר שמשפיע עליך לפחות בדקות הראשונות אחרי שאתה סוגר אותו. ספר טוב, זה ספר שאתה ממשיך לחשוב עליו או להתגעגע אליו. לא קרה לי עם הספר הזה. סגרתי את הספר, וכאן נגמר הסיפור. חיפשתי את "הניצוץ" של הספר, את הסיבה שכולם אומרים שהוא מיוחד ולא מצאתי.
סך הכל זה כן ספר טוב. נהניתי מהעלילה, נהניתי מגיוון הדמויות ומהעובדה שאנחנו מכירים אותם יותר לעומק בזכות סיפורי הרקע, נהניתי מהדמויות עצמן ובהחלט הזדהיתי עם אמילי בהרבה רגעים. אני פשוט חושבת שעושים מהספר יותר ממה שהוא. ספר חמוד לקריאה מהירה ( סיימתי תוך 4 ימים), לחורף ולמתחת לפוך.
ציון: 3.5/5 טוב.
מספר עמודים: 316.
~ חשבתי קצת על שמות המשפחה של אמילי וסם ואני חושבת שעליתי על משהו:
"בל"- כמו הנסיכה. אמילי מתאהבת במישהו שמסמל בהתחלה "חיה". נראה מוזנח, חי ברחוב, מנסה לשרוד עם מה שיש. אבל מתגלה שהוא יפה טוהר וטוב ושפשוט הוטלה עליו "קללה". והיא רואה את הטוב בו. ועוד משהו שקשור לחיה, אבל זה יהיה כבר ספוילר.
"בורדר"- גבול, באנגלית. משפחת בורדר עוברת בין מדינות כל הזמן, אלה החיים. הגבולות לא משפיעים עליהם.
אם היא באמת חשבה על השמות ככה זה ממש מגניב.
YOU ARE READING
ביקורות ספרים
Randomחיפשתם מיליון ביקורות באינטרנט האם ספר מסוים שווה לקריאה, ראיתם את מספר הכוכבים שהוא קיבל שמשתנה מאתר לאתר, בדקתם באפליקציות ודיברתם עם קוראים קודמים ואתם עדיין תוהים לעצמכם אם הוא שווה את הזמן שלכם? טוב, אז לא הייתי אומרת שהגעתם למקום הנכון, אבל הג...
