ביקורות ספרים

If This Gets Out | אם זה יתגלה

~ ספר באנגלית, לא תורגם לעברית. ~

"Everyone wants the world to see them as they are. The truth isn't the problem. The problem is that the world doesn't always make the truth safe for us to share."

הדעות שלי כלפי הספר נורא מוזרות ומעט סותרות אחת את השניה אולי. אבל לפניהן בואו נכיר את התקציר: 

רובן וזאק הם שני ממברים מאחת מלהקות הבנים המפורסמות והמצליחות בעולם. אבל שניהם מאוהבים אחד בשני, וכל הסדר היומי שלהם משתנה. האם יוכלו לצאת מהארון בפני כולם? מה יחשבו עליהם? או האם בכלל כדאי להם להישאר בארון כדי להציל את המוניטין של הלהקה? 

באמת שאין יותר מידי מה להרחיב יותר מידי בתקציר- שני חברי להקה שמתאהבים ומתלבטים מה לעשות עם זה. ליטרלי כל פאנפיק שאי פעם נכתב על כל להקת בנים בעולם. אבל האיכות כתיבה ואיכות הספר כן מורגשת על הדפים. ולכן הייתי אומרת שזה קצת יותר שווה מרק פאנפיק- וזה גם מעביר לנו כמה דברים נחמדים לחשוב עליהם על הדרך. 

אבל מה דעתי עליו? בקצרה ממש: ספר חמוד, אך לוקה בכמה מגרעות.

אני אתחיל את הכל בלהכריז לכל מי שלא ידע שאני overthinker ( חושבת יותר מידי על דברים) אחת גדולה. אני מהאלה שהמחשבות שלה ימנעו ממנה ליישם דברים וכו' והספר מהבחינה הזאת היה מושלם בשבילי, ולכן נתחיל מהדבר הראשון שבלט לי לעין:

ייצוג דמויות- מלבד הייצוג הנפלא של הקהילה הגאה, הרצון של לצאת מהארון והפחד וההשלכות שיכולות לקרות מכך, יש פה ייצוג מדהים, אם לא הכי טוב שקראתי של overthinkers. כמות ההזדהות שלי הייתה עצומה. הצלחתי כל כך להזדהות עם הדמויות האלה, הרגשתי בעצמי את העומס המחשבתי שהן עוברות ואת כמות הפחדים שנוצרים להם בגלל זה. ובתור אחת כזאת, ממש הצלחתי לראות את עצמי במקומן. ראיתי השתקפות של עצמי בדמויות בספר- שבדיוק ככה הראש שלי עובד. זה היה קצת מפחיד לפעמים עד כמה שזה הרגיש מדויק.

עד כמה הם חששו ולא הפסיקו לחשוב על מיליון ואחד דברים?

ברמה שאחת הדילמות הכי גדולות שלהם הם התחבטו במחשבות למשך 100 עמודים! עכשיו, מבחינת ייצוג טוב ל- overthinkers מאה עמודים של התלבטויות וכו' בהחלט נשמע הגיוני ובהחלט נכון כדי לתת ייצוג מדויק. אנחנו, ה- overthinkers באמת נוטים לחפור במחשבות, השלכות, חששות וכו'. אבל בשביל ספר שאנשים צריכים לקרוא אותו ולהחזיק בו מעמד? זה היה יותר מידי. עם כמה שזה היה יפה לראות ייצוג נכון, בשלב כלשהו אפילו בשבילי זה כבר הפך לחופר מידי. זאת אומרת, הבנתי את הנקודה, אבל לא הפסיקו לטחון מים. עכשיו נכון שבמציאות אנשים כאלה ( אהמ אני) באמת טוחנים מים, אבל יש דברים כמו זה שלא צריך לגמרי לדייק כשמדובר על ספר כי זה מקשה על הקוראים. אני וגם אחותי אגב, הרגשנו שיש יותר מידי מסה של מחשבות וכאילו אנחנו עוברים על אותו נושא מיליון ואחד פעמים. לי אישית זה כבר התחיל להעיק.

שעמום?- קשה לי לומר אם השתעממתי או לא. מצד אחד היו הרבה קטעים שעניינו אותי, מצד שני לא הצלחתי להחזיק את עצמי לקרוא יותר מפרק ביום ותמיד נרדמתי בסוף. אבל אני לא יודעת אם זה היה הספר או אני כי הייתי עייפה. זאת אומרת, אם תשאלו אותי אם הספר היה משעמם, הייתי אומרת שלא כי באמת עניין אותי. מה קרה בפועל? כן היה לי קשה להחזיק את עצמי הרבה זמן. סיבה מרכזית לזה יכולה להיות כל המחשבות והחפירות שהזכרתי פסקה למעלה. 

חוץ מזה אין, אין לי עוד יותר מידי להרחיב על הספר. יצאתם מבולבלים מהביקורת הזאת? לא הבנתם אם אני ממליצה או לא? כן, גם אני בעצמי עדיין לא הבנתי. מצטערת. אנסה לתת סיכום קצר- סך הכל ספר חמוד ממש, הפאנפיק המושלם. הספר מראה לנו בנוסף את הצדדים הקשים בלהיות בלהקות מפורסמות, מראה את הכוח של המעריצים ומה החברים של הלהקה עצמם עוברים. כל עניין הניהול וה- "מאחורי הקלעים" הרגיש מאד מציאותי והגיוני. מה שכן, הספר הזה לגמרי גורם לי להסתכל על כל התעשייה הזאת בעין מעט שונה. 

אז אם אתם בעניין של להקות בנים ופאנפיקים בין הממברים, תקראו את הספר, הוא חמוד. אבל אם הדברים האלה לא מדברים אליכם, תדלגו. לא שווה את הזמן שלכם.

מספר עמודים: 404

ציון: 3.5 טוב

הגבלת גיל: 14+

טריגרים: יציאה מהארון, יציאה מהארון בכוח, סמים, התאבדות, אלכוהול.