ביקורות ספרים

לפני שהקפה יתקרר | Before the Coffee gets Cold

"...שיהיה טיבם של הקשיים הניצבים בפני בני האדם אשר יהיה, הם תמיד ימצאו את הכוח להתגבר עליהם."

הספר הזה חיכה לי ברשימת קריאה יותר מידי זמן, והיה לנו עותק שלו בחנות, והוא קצר- אז החלטתי שהגיע הזמן לקחת אותו ולראות למה כל כך הרבה אנשים אהבו אותו. אבל, מסתבר שספרות יפנית היא לא לכולם.

תקציר:

בסמטה צדדית קטנה בטוקיו עומד בית קפה, שמגישים בו קפה משובח זה יותר ממאה שנה. האגדה המקומית מספרת, שהמוסד הקטן מציע משהו מעבר לקפה — אפשרות לחזור אחורה בזמן.
במהלך קיץ אחד מבקרים בבית הקפה ארבעה לקוחות בתקווה לצאת למסע הזה. אבל הנסיעה בזמן אינה פשוטה כל כך, שכן יש כללים שצריך למלא. החשוב שבהם — המסע יכול להימשך רק כל עוד כוס הקפה אינה מתקררת.

התקציר תמיד נשמע לי סופר מעניין. אני גם אחת מסתבר שממש אוהבת מסעות בזמן ופרדוקסים, אז משהו במסע בזמן ממש משך אותי. אני רוצה אבל להרגיע את האנשים שמפחדים ממסעות בזמן: המסעות פה קצרים וקטנים, מוגבלים בזמן ואחד החוקים הכי גדולים בספר שהופכים את המסע לפשוט יותר הוא שלא ניתן לשנות את ההווה. החוק המרכזי במסע בזמן שבספר, מקליל את המסע גם לקוראים שלא חובבי הז'אנר. קיים פרדוקס באחד הסיפורים, אבל ממש קטן ופשוט ככה שאין צורך להיבהל. הספר ידידותי גם לכאלה שמסתבכים עם מסעות בזמן.

ועכשיו, את דעתי הטובה והפחות טובה על הספר:

הרגשה קסומה- יש לנו את זה ויש לנו בענק. הספר מרגיש כמו אגדה, כמו אנימה כזאת שמחממת את הלב. לרגע אתם מתנתקים ומשתגרים לבית קפה חמוד וחמים בטוקיו. ממש חמוד וקסום.

רמת ריגוש ועצב- אני שמעתי שהספר ממש מרגש, שאנשים בכו בו. אז אני לא. מרגש? קצת. מחמם את הלב? כן. לבכות? לא. היה בעיקר רק קטע אחד שממש עשה לי קווץ בלב, אבל גם בו לא בכיתי. ציפיתי למשהו הרבה יותר מרגש, בואו נגיד ככה. ואני יודעת שיפנים יודעים לרגש.

הקצב של הספרות היפנית- אז ככה, כאן אנחנו נכנסים לעיקר- הספרות היפנית. אז אני לא הכרתי אותה לפני, רק ראיתי ביקורות שמתארות את הספרות היפנית כאיטית. לא נרתעתי מזה, אבל תוך כדי קריאת הספר הבנתי כמה זה נכון. הכתיבה היפנית איטית, נמרחת לעיתים ומפרטת לפעמים דברים בהגזמה או דברים לטעמי שהיו מיותרים ולא תרמו לי לשום דבר. וזה למה היא לא מתאימה לכל אחד, וכך גיליתי שהיא לא מתאימה לי. לא סגנון כתיבה שאני מתחברת אליו. קחו בחשבון את הנקודה הזאת אם אתם שוקלים לקרוא את הספר. לי ספר אחד מהספרות היפנית הספיק כדי להבין שלא נועדנו זה לזה.

דברים צפויים- אני חייבת להודות שהתאכזבתי מכמה שחלק מהדברים היו פשוט צפויים מידי.

סך הכל ארבעה סיפורים חמודים למדי, לפעמים כן יותר רצתי על הקריאה, לפעמים הכרחתי את עצמי לרוץ עליה ולפעמים נתקעתי- זה לא ספר שהחזיק אותי ערה בלילה. לא רואה את עצמי ממשיכה לספר השני, השלישי או הרביעי. הבנתי את הקונספט של ספרות יפנית, היה נחמד, אבל ספר אחד הספיק לי. כנראה לא נועדנו להיות.

מה שכן, קחו לכם איזה יום גשום עם שוקו/קפה אם אתם כן קוראים את הספר. אני חושבת שזה ישדרג לכם את החווית קריאה של ספר. הווייב המתאים לזה זה חורף ומשהו מנחם. מדובר גם בספר קצר ( פחות מ- 200 עמודים), ככה שאפשר לסיים מאד מהר. 

ציון: 3.5/5 טוב.

מספר עמודים: 192

ז'אנר: ספרות יפנית, מסע בזמן, סיפורי משפחה.

הגבלת גיל: 18 ( בגלל הטריגרים והנושאים הרגישים המדוברים בו- לפי האינטרנט)

טריגרים: אלצהיימר, תאונה רכב, מחלות כרוניות, מוות, מחלה סופנית, היריון. 

מסתבר שעשו סרט יפני על הספר!!!