ביקורות ספרים

ההיפותזה של האהבה | The Love Hypothesis

"הלוואי שהיית רואה את עצמך כמו שאני רואה אותך."

סיפור אהבה? זוגיות מזויפת? מדענים? מדע? הספר הזה קנה אותי לגמרי! ( וגם המבחנות הקטנות והחמודות בכריכה.)

אז באמת בתור אחת שאוהבת מדע, זה היה אחד מהדברים שממש משכו אותי לספר. וגם כמובן הביקורות המעולות עליו, הפרסים שקיבל, הכריכה המהממת והמלצה חמה מחברה שמאד קשוחה עם ביקורת על ספרים.

וכששמעתי שמתרגמים אותו לעברית? איך התרגשתי! חששתי נורא לקרוא אותו באנגלית כיוון שהנחתי שהוא יהיה עמוס במונחים מדעיים ( כמה שצדקתי) מה שיגרום לי לבלבול. אז לכל החבר'ה שם- הוא יצא גם בעברית ואני באמת שמחה שקראתי אותו בשפת אם ולא בשפה שנייה, אחרת הייתי מתחרפנת ולא מצליחה ליהנות ממנו.

הספר מספר לנו על אוליב, דוקטורנית שנה שלישית בסטנפורד שהסתבכה בפלונטר עם אן, החברה הכי טובה שלה. ואיך תצא ממנו? אם תוכיח לאן שהיא יוצאת עם מישהו, ונמצאת במערכת יחסים רצינית. איך מתחילים לצאת עם מישהו? מתנשקים איתו בפתאומיות במסדרון חשוך, כדי שהחברה הכי טובה תראה במו עיניה הוכחה. את מי אוליב נישקה במסדרון? את ד"ר אדם קרלסן, מרצה צעיר, חתיך, שכל הבנות מפנטזות עליו וכל הסטודנטים מפחדים ממנו ומהאישיות הפלצנית שלו פחד מוות. ולכן, אוליב מופתעת מהעובדה שד"ר קרלסן מסכים לשחק איתה את משחק "הזוגיות המזויפת."

"אבל החיים הם לא ניסוי בתנאי מעבדה ואוליב מגלה שהיפותזות על אהבה זה נחמד, אבל לשים את הלב תחת מיקרוסקופ זה הרבה יותר מורכב."

איזה ספר מדהים זה היה. סיימתי אותו בשעה 2:30 באמצע הלילה. והאמת? בחיים ספר לא החזיק אותי כל כך עד מאוחר. אומר הרבה הרבה על הספר. קרו לי מלא פעמים שהרגיש לי שעברה דקה, אבל בעצם כבר קראתי 10 עמודים. שזה מטורף- כי מבחינתי עבר כלום זמן, אבל בתכלס עברה שעה וקראתי כבר איזה 60 עמודים בלי להרגיש. כן, הספר עד כדי כך כיפי וזורם.

דמויות- אוליב זו אחת הדמויות שהרגשתי הכי הרבה הזדהות איתה. אם זה העומס שלה בלימודים, חיי האהבה הכושלים, המחשבות שלה, התהיות שלה. ראיתי את עצמי בסיטואציות נורא דומות. ואין יותר מקרי מזה, שבאמצע קריאת הספר קרתה לי סיטואציה עם שכן במסדרון...הרגשתי כאילו אני אוליב והוא אדם- והוא באמת דומה קצת לאדם. אז אני אוהבת את אוליב, והתחברתי אליה בטירוף, והבנתי את כל המחשבות שלה, החששות, צחקתי ממנה הרבה, רציתי לנער אותה, להעיר אותה, לסטור לה...הרבה דברים. אבל הדבר הכי חשוב- הרגשתי כאילו אני שם בשבילה, ועקבתי אחרי הסיפור חיים המאד משעשע הזה ואהבתי כל רגע בחיים שלה. בזכות אוליב הסופרת מנרמלת הרבה פחדים- אם זה הפחד מכישלון, מאהבה, עמידה מול קהל, מהאמת. ואני חושבת שזה מה שגורם לנו, לקוראים, להתחבר לאוליב באמת. הסופרת לא מצנזרת ולא הופכת את הדמות למושלמת. היא משאירה את החיים כמו שהם, עושה העתק הדבק מהמציאות אל הספר, וככה אוליב מרגישה כל כך מציאותית.