ביקורות ספרים

SKYHUNTER| צייד שמיים

"Sometimes you need to disobey an order to protect those you love."

~ ספר באנגלית, לא תורגם לעברית. ~

אז לספר "סקייהאנטר" באתי עם ציפייה לסופרת, לא לספר. הבנתי שהסיפור הוא סיפור מדע בדיוני רגיל כזה, והתלהבתי מאד מהעובדה ששם הספר מודפס על צד הדפים ( אם הספר סגור, אז השם מופיע כזה על הדפים- משהו מגניב). פשוט ידעתי שמרי לו לא תאכזב אותי, סמכתי עליה שאני אהנה מהספר, ואכן כך קרה. היא לא אכזבה. 

אז קודם כל, הספר הוא מדע בדיוני רגיל כזה.

הוא מדבר על עולם בו איחוד הקרנסה כבש את כל המדינות בו, מלבד אחת- מארה. מארה היא האחרונה שהצליחה לשרוד, והכל בזכות יחידת העלית שלה- הסטרייקרס ( לא מתרגמת את השם לעברית כי זה נשמע רע). הסטרייקרס הם הלוחמים המיוחדים, החזקים ביותר והמוכשרים ביותר שנועדו להגן על מארה, ושיודעים כיצד להרוג את המפלצות שאחוד הקרנסה ייצרו- הרוחות. 

אחת מלוחמי העילית היא טאלין, נערה שספגה בילדותה את אכזריותה של אחוד הקרנסה שכבש את ארצה, אילץ אותה לברוח, לעזוב את כל מה שהכירה, לחיות כמו פליטה במארה- ושגנב את קולה. 

וכשאסיר מלחמה מסתורי נתפס בחזית, טאלין מרגישה שיש בו הרבה יותר ממה שנגלה לעין. האם הוא מרגל של האיחוד? או שיכול להיות שהוא הנשק שיכול להציל את מארה? 

לכו תקראו את התקציר המקורי, בחיי.

לפי מה שידוע לי מרי לו רואה אנימות, וזה לא מפתיע אותי- אנימה אחת כנראה מאד השפיעה עליה: מתקפת הטיטאנים. הרבה רעיונות בספר מאד דומים לאנימה; חומות שמגנות מפני יצורים מגעילים, ההצדעה היא אותה הצדעה ( אגרוף על החזה) ומנהיג הצבא נקרא- ארמין, אחת מהדמויות הראשיות באנימה. ולא רק זה, הדרך הטובה ביותר להרוג את היצורים היא להם את הצוואר. די בטוחה שהיא ראתה את האנימה ולקחה ממנה השראה לא קטנה.

גם יש מעט דברים שהזכירו לי את הסדרה הראשונה שלה- אגדה. אם זו בת שדי מסודרת בתוך השלטון, ובן שהשלטון לא אוהב. אם זה עינויים בפומבי (דיי), אם זה איומים על משפחה וכו'. קיבלתי קצת ווייב של אגדה.

אבל בכל זאת, לסקייהאנטר יש את הייחודיות שלו. אני כבר אתחיל ואומר שהספר הזה מכיל את כל הטרופים האהובים עליי: בנים עם כנפיים, טלפתיה, ניסויים בבני אדם.

זה קנה אותי כבר על ההתחלה. כל מה שאני אוהבת, בספר אחדדדד

העלילה, למרות שמרי לו לקחה השראה מדברים אחרים, ורואים את זה, עדיין כיפית ומעניינת. לא הייתי קוראת לה העלילה הכי מקורית שיש, לפעמים היא גם די צפויה ( לא תמיד), אבל היא הייתה כיפית ומעניינת.

הדמויות היו מגוונות, ועל כל אחד גילינו את הרקע שמניע אותו לעשות את מה שהוא עושה. ככה שהצלחתי להבין כל דמות. וכבוד גדול לדמות הראשית, שהיא מוגבלת- מיתרי הקול שלה נהרסו בילדותה ולכן הפכה לאילמת. היא מדברת בשפת הסימנים, ורואים אותה מתמודדת עם הקשיים- לא כולם שם יודעים את שפת הסימנים, ולפעמים בחושך היא לא בטוחה בכלל שרואים אותה מדברת. אהבתי מאד את הייצוג הזה לאוכלוסיה הזאת. זה לא משהו רגיל שרואים בספרי מדע בדיוני.