ביקורות ספרים

שירו של אכילס | Song of Achilles

"אין חוק שקובע כי האלים צריכים להיות הוגנים, אכילס. ואולי זה סבל גדול יותר, אחרי הכל, להישאר על פני האדמה כשמישהו אחר כבר הלך לו. אינך חושב?"

יש לי כל כך הרבה דברים לומר על הספר הזה. יש לי הקלטות של דקות עם חברה שקראה כבר את הספר, שם ניתחנו את הסיפור והסופרת. הוא השאיר אותי מרותקת למיטה, וגרם לי ללכת לישון בשתיים בלילה יום לפני בסיס!
אני כבר מזהירה מראש- יש מצב שהסקירה תרגיש מבולגנת מרוב מחשבות ודעות שיש לי, אני באמת אנסה כמה שיותר שהיא תהיה מסודרת בשביל שתצליחו להבין ממנה את המיטב על הספר. כי אין מצב שיש פה מישהו שקורא את הסקירה הזאת ולא דופק ספרינט לחנויות הספרים כדי להזמין את הספר ( כי הבנתי שכבר לא כזה רואים אותו פיזית בחנויות).

טוב, אז לאחרונה הזכרתי הרבה ספרים שראיתי בטיקטוק...אז גם זה אחד מהם. וזה אולי האחד שראיתי הכי הרבה יחד עם people we meet on vacation, אבל שירו של אכילס עולה עליו בכל כך הרבה מידות.

מסתבר גם שזה ספר יחסית ישן...הוא יצא לראשונה ב- 2011 ובעברית ב- 2013 ורק בשנה האחרונה קיבלאת רגעי התהילה שלו.

התקציר שלנו לא מסובך מידי, גם על הספר תראו כמה משפטים בודדים: הספר מגולל אחר חייו של פטרוקולוס, נסיך שהוגלה מארצו שפוגש את אכילס- חצי אל, נסיך והלוחם הכי גדול בדורו- הופך לחברו, לבן לוויתו ובסופו של דבר גם למאהבו.

בספר אחד של 348 עמודים של עלילה, אנחנו עוברים 27/29 שנים של השניים כשכל חייהם מובילים בסוף לאחת המלחמות המוכרות ביותר- טרויה.

ולגבי כמות השנים בספר אחד, אל תבהלו- כמו שאמרתי לחברה: ״אנחנו מקבלים בשנים האלה רק מה שאנחנו צריכים לדעת. לא יותר ולא פחות. כמות המידע מדויקת.״ לא הייתי נוגעת בכלום. הסופרת עשתה עבודת מחקר ענקית ( מרגישים את זה ורואים את זה גם בסוף) וסיפרה לנו את הקטעים החשובים להבנת סיפורם של פטרוקולוס ואכילס. היא לא התעסקה בתפל באף שלב בספר. אנחנו הקוראים, היינו שם ליד הדמויות בתקופות החשובות בחיים שלהם ובסיטואציות שגרמו לכל הטרגדיה הזאת לקרות.

כי כן, בסופו של דבר הספר הזה מספר את הטרגדיה מהמיתולוגיה. והספר הזה ישאיר אתכם קרועי לב ומלאי דמעות...כיאה לטרגדיה טובה.

יש כמה דברים נוספים שממש ממש אהבתי בספר ובדרך שהסיפור הועבר:

הרגשתי באיזשהו שלב מאמצע הספר, התמכרות אליו. ממש כמו סם- אני גם אסביר למה. בגלל שהספר מכיל בתוכו המון שנים וכמו שאמרתי, הסופרת התמקדה בקטעים חשובים, יש לא מעט פרקים שמתרחשים זמן מה לאחר הפרק הקודם. זה יכול להיות כמה שעות, כמה חודשים, או שנים. אנחנו נכנסים בהתחלה לאיזשהו מקום לא נודע, קצת לא מובן ומשעמם ( כי לא כל הפרקים ממשיכים מאותה נקודה) אבל לאחר מכן, בהמשך הפרק, הוא הופך להיות מרתק ומדהים. והתחושה הזאת של שעמום התחלתי ואז הפתעה מוחלטת מתחילה לקרות כמעט קבוע ובסופו של דבר זה ממכר. הרגש הזה שאתה לא יודע איך פרק יתחיל אבל בטוח בזה שיקרה בו משהו מעניין או רע. מתמכרים להרגשת ההפתעה הזאת- וזה מה שריתק אותי כל החצי השני של הספר. רציתי לדעת עוד ורציתי לקרוא עוד דברים מעניינים וידעתי שלא משנה איך הדברים מתחילים הם יגמרו רע ( טרגדיה).

את החצי השני של הספר בלעתי ביום אחד. השאיר אותי ערה עד שתיים בלילה!

עוד נקודה שאהבתי בספר היא במה הסופרת התמקדה במהלך המלחמה. המלחמה לקחה מעל ל- 10 שנים וקרו בה המון דברים. ברגע שהמלחמה התחילה בספר, נורא פחדתי מהעובדה שעכשיו עד הסוף יהיו מלא קרבות וכאלה ודוגרי, זה משעמם ( או רק אותי). אז כן היו קרבות, אבל במינימום האפשרי, שוב, היא השתמשה רק בעיקר והראתה רק את הקרבות הקריטיים באמת ככה שבתכלס רק חלק קטן מהסיפור של טרויה בספר כולל בתוכו קרבות. מן הסתם שקרבות נוספים, רבים מספור, מוזכרים, אך היא לא מראה לנו אותם. מה שהסופרת כן החליטה להראות זה את הצד השני של המלחמה- את התככים בין המלכים במחנה היווני, את הבעיות שהיו לצבאות יוון עם נשים ועם אלים כועסים. אלה הדברים שגם גרמו לכל הטרגדיה הזאת לקרות. אז אנחנו מקבלים המון אירועים מרתקים מהצד שלהם ומבינים לאט לאט איך כל כך הרבה דברים השפיעו על כל המאורעות האלה. הם אומנם באותו צד, אבל כמו הפוליטיקה אצלנו בארץ, גם שם היו חילוקי דעות רבים, ריבים, נקמות והמון המון גאווה ביניהם.

דבר אחד מעט מעט הפריע לי, אבל לא הוריד לי מהסיפור או מהספר. בספר יש המון המון שמות של מלכים/ נסיכים/ קצינים: אגממנון, אודיסאוס, פלאוס, פירוס, פריס, הקטור ועוד ועוד...המון המון שמות שבשלב מסוים קצת לא הבנתי מי מלך, מי נסיך, מי רק איש צבא. בודדים מאד הצלחתי להבין ולזכור אבל לשאר הדמויות שמוזכרות הרגיש לי שהסופרת לא נתנה מספיק דגש על תפקידם...או שהוצגו כמה דמויות כאלה בבת אחת והמוח שלי לא הצליח לקלוט את העניין. בסוף כן הבנתי פחות או יותר מי זה מי, לא באופן מושלם, אבל באופן כללי. אבל כן הייתה לי תקופה קצת מבלבלת שם באזור אמצע הספר.

ואזהרה! קיים מילון בסוף הספר של האלים ובני התמותה המופיעים בספר, כלומר כל המלכים, הנסיכים וכו׳. אבל ראו הוזהרתם, במילון הזה מסופר מי כל אחד, מה עלה בגורלו במלחמת טרויה ואחריה אם במקרה ונשאר חי. זאת אומרת שהמילון הזה זה מילון ספוילרים אחד גדול לכל דמות שיכול להרוס לכם את כל הספר! אל תקראו את המילון לפני שתסיימו את הספר, הוא נועד לקריאה לאחר הסיפור על מנת לסגור לכל דמות את הסיפור שלה בקצרה ( מה שממש אהבתי).

חוץ מזה, הכתיבה הייתה מהממת...שפה קצת גבוהה ביחס לספרים מודרניים רגילים. יש לי חברה שקראה אותו באנגלית ואין לי מושג איך היא הצליחה. התיאורים מדהימים, הדיאלוגים גם...הכל היה פשוט יפה לקריאה. נראלי זו המילה המדויקת ביותר לתיאור כל הספר: הוא היה פשוט יפהיפה.

אגב, זה נראלי הספר הראשון בהיסטוריה שהלב שלי עצר אותי מלהמשיך אחרי עמוד 250. פשוט לא רציתי להמשיך ל- 100 עמודים האחרונים כי ידעתי מה יקרה בהם פשוט לא ידעתי מתי וזה הלחיץ אותי. הלב שלי פשוט אמר לי לעצור שם, לא לפגוע בנפש שלי ולעזוב את הספר. אבל כמובן שההתמכרות בסופו של דבר ניצחה, המשכתי לקרוא, הלב שלי נקרע לשניים והנפש שלי נשארה מצולקת.

טריגרים: אונס והתעללות בילדים.

אנשים לא צחקו שהם אמרו שהספר הזה קשוח. אני מזהירה אתכם לגבי זה. זה ספר שיהרוס אתכם, אבל אתם תאהבו אותו בו זמנית, למרות שהוא ישבור אתכם וירסק לכם את הלב לחתיכות.

עוד משהו- אם אתם מכירים את סוף הסיפור זה עדיין לא יגרע לכם מההנאה של הספר. אני ידעתי מה היה הסוף ועדיין נהניתי ובכיתי ברמות. 

ציון: 5/5 יצירת מופת.

מספר עמודים: 357

עדכון: אני יומיים אחרי, וכל פעם שאני פותחת את הספר הבא שלי אני סוגרת אותו כי המוח שלי מסרב להתנתק משירו של אכילס. אני חושבת על הספר ואני באמת יכולה לומר בלב שלם שוב ושוב שזה ספר מופלא והלוואי שיהיו עוד כאלה.
עכשיו מתכננים להוציא ספר נוסף של הסופרת בשם קירקה- אני לגמרי עומדת לחטוף אותו מהחנות ברגע שייצא.