ביקורות ספרים

אחד מאיתנו משקר (One of us is Lying)

וואו, מאיפה להתחיל? הספר הזה גרם לי לכל כך הרבה רגשות. החל מאהבה לדמויות או שנאה אליהן עד לחמלה ודאגה לעתיד שלהן. "אחד מאיתנו משקר" הוא הספר הראשון שאני קוראת שלא נמצא בגדר הפנטזיה/ על- טבעי ומדבר נטו על חיי תיכון ועל דברים שקורים בחיים הרגילים שלנו. ולהפתעתי, לא השתעממתי.

התקציר מאד פשוט וקצר: חמישה נערים, ברונווין החכמה, אדי היפה, קופר הספורטאי, נייט העבריין וסיימון שמנעל אפליקציית רכילות על התיכון, נכנסים כולם לכיתת ריתוק. נכנסו חמישה, יצאו ארבעה בחיים. סיימון מת, וכל ארבעת הנערים חשודים ברצח.
עכשיו השאלה, מי מהם משקר לגבי דמותו? מי הרוצח האמיתי?

חייבת לומר שהתקציר ישר משך אותי לספר. רק העלילה נשמעת מעניינת. יש פה רצח ואחת מהדמויות היא הרוצחת...עכשיו כל הספר נשאלת השאלה מי זה הבן אדם הזה ואיזו דמות משקרת גם לקוראים על האופי שלה.

הספר מסופר מארבע נקודות מבט שונות: ברונווין, קופר, אדי ונייט. הטכניקה הזאת נותנת הרבה יותר נפח לסיפור, מראה לנו את החיים של כל אחד בנפרד וגם את החיים שלהם ביחד. לכל אחד יש את הבעיות שלו והדברים שאיתו הוא צריך להתמודד בנוסף לבעיה הגדולה שכולם צריכים להתמודד ביחד. העובדה שהכל מסופר בגוף ראשון- הווה, יוצרת את התחושה שכביכול יש דמות שמסתירה את עצמה בפנינו, הקוראים. דמות אחת שמשקרת לא רק לדמויות שבספר, אלא גם לנו.

הכתיבה היא נראלי הגורם היחידי שטיפה הוריד לי מהספר, לפחות בהתחלה. אז אני ילדה שגוף ראשון בדרך כלל מציק לה ובכל ספר שמסופר בגוף ראשון, אני צריכה להתרגל מחדש לכתיבה. וגוף ראשון- הווה זה הסוג הכי מעצבן...אז כן, לוקח קצת זמן להתרגל לכתיבה.
דבר נוסף שהפריע לי זה שהכתיבה הרגישה לי נורא רובוטית בהתחלה. הדמויות פעלו במעין "רשימת קניות" וגם הדיאלוגים היו חסרי רגש. עכשיו, העניין הוא שזה קרה רק בהתחלה. אני לא יודעת אם בהמשך הכתיבה השתפרה ( מה שמוזר) או שפשוט הדימיון שלי פעל שעות נוספות כדי לדמיין את הרגשות. אבל יש בכתיבה משהו רובוטי טיפה...שגם אליו אני מניחה שמתרגלים, אבל בהתחלה זה נורא צרם לי.

אם אתם רוצים לקרוא פיתוח דמויות מדהים, זה הספר. כמעט כל דמות פה, חוץ מאחת אולי, עוברת שינוי ותהליך מדהים. וזה היה כל כך כיף לקרוא את השינויים האלה, כי הם נבעו מבעיות של בני נוער בימינו. ואם כבר דיברנו, הספר מעלה המון נושאים וחוויות ( לפעמים גם לא נעימות) שבני נוער עוברים בזמן הלימודים. הספר מכסה יחסית הרבה אירועים ושאלות שאנחנו, בני הנוער, שואלים את עצמנו לא מעט. חלק מהשאלות הן שאלות על זהות עצמית, נטיות מיניות ( כי איך לא יכניסו את זה לספר נוער), רמאויות, אהבות חדשות ופרידות.
כל דמות פה מעניינת בדרך שלה, וגם אם חשבתי בהתחלה שדמות כלשהי משעממת, אז האופי שלה התהפך בהמשך מקצה לקצה והיא הפכה להיות כל כך כיפית. חלק מהדמויות תאהבו בהתחלה ואז תשנאו, או שחלק מהם לא תאהבו ואז כן תאהבו...ככה זה שאחת מהדמויות היא רוצח.

גם בסוף כל קטע של אחת מהדמויות, כמעט תמיד יגיע המשפט המעורפל שגורם לך לתהות שאולי היא הרוצחת. בהתחלה הייתי בטוחה שתפסתי את הרוצח, אבל איך שטעיתי. הספר הזה מטלטל לך את הראש, מפוצץ לך אותו ועלול להוציא אותך מדעתך. בחמישים העמודים האחרונים בכיתי כמעט בכל סוף פרק, ולא כי היה עצוב, אלא פשוט כי כל פעם גילו סוד אחר.

הספר בנוי ככה שהוא אף פעם לא משעמם. גם ברגע שהעלילה מתחילה לדעוך, פתאום יתגלו סודות והיא תתרומם מחדש. חשבתם בהתחלה שאתם יודעים מי אלה ברונווין, אדי, קופר ונייט? פחחח תחשבו שוב, כי אתם לא.
גם יש פה דמויות משניות שממש ממש אהבתי.

אם אתם רוצים ספר כיפי, זורם, מטלטל, מותח, בלשי, עם דמויות נהדרות וסוף מפתיע- קנו את הספר! אני סיימתי אותו תוך כמה ימים כשביום האחרון ישבתי 3 שעות רצוף בלי לקום וסיימתי אותו. הנאה מובטחת.

בנוסף, לפי הבנתי זו סוג של סדרה. הספר השני, שעוד לא יצא בעברית ובתרגום נקרא "שניים מאיתנו מסתירים סוד", לא נראלי מדבר על אותו מקום ודמויות. הוא מתמקד באירוע אחר...קצת חבל לי האמת, כי ממש אהבתי את חבורת הנערים מהספר ואני אתגעגע אליהם ולקשר שלהם אחד עם השני.
דרך אגב, גם עובדים על סדרת טלוויזה לספר. אני כל כך עומדת לצפות בה...אם היא תהיה דומה לספר, זה יהיה מדהים.

אל  תנסו לנחש מהתחלה מי הרוצח, כי אתם לא תצליחו. תצטרכו להחזיק מעמד עד לסוף הלא צפוי בעליל בכדי לגלות XP

4.5/5

נ.ב- אני הייתי מגבילה את הספר מגיל 14 ומעלה. יש פה סמים, אלכוהול, סקס ( לא מפורט וממש בקטנה), דיבורים ובדיחות על סקס. אתם יודעים, חיי תיכון. אני אפילו לא מרשה לאחותי לקרוא את זה עדיין.