חיפשתם מיליון ביקורות באינטרנט האם ספר מסוים שווה לקריאה, ראיתם את מספר הכוכבים שהוא קיבל שמשתנה מאתר לאתר, בדקתם באפליקציות ודיברתם עם קוראים קודמים ואתם עדיין תוהים לעצמכם אם הוא שווה את הזמן שלכם?
טוב, אז לא הייתי אומרת שהגעתם למקום הנכון, אבל הג...
"הייתה למוח שלו נטייה להתקבע על בעיה כמו זאת- על כל דבר, למעשה- ופשוט לא להרפות. כאילו שליטה ברכיב אחד בעולמו תמנע ממנו להיחרב. זה היה הרגל גרוע שמנע ממנו להבחין בדברים האחרים שעלולים לפגוע בו. הנטייה לאובססיה הייתה מובנית במוח שלו, וסביר להניח שתביא למפלתו אם לא ילמד להתגבר עליה."
איי איי, פאנם? התגעגעתי.
אני חושבת שכשהתחלתי לקרוא את הספר יותר התלהבתי מהעובדה שאני חוזרת לפאנם, מאשר העלילה. ואכן, היה נחמד לחזור ולראות את פאנם של 64 שנה לפני הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את קטניס. 10 שנים אחרי המלחמה הגדולה. הגעתי לספר עם ציפיות מאד גבוהות, קראתי הילולים ושבחים שהוא מעולה ומדהים...אבל לא הרגיש לי שהוא באמת היה כזה.
הספר עוקב אחרי חיי הנעורים של סנואו שלנו- הנשיא האכזר עם האובססיה לוורדים, היקר שלנו. סנואו בן ה- 18, וחברים נוספים שלומדים איתו נבחרים להיות המדריכים הראשונים אי פעם במשחקי הרעב. כאלה שיעזרו למיועדים שלהם לנצח. ואם המיועד שלהם יזכה- גם הם יזכו. בידי סנואו נופלת האחראיות על ילדה מסתורית, מוזיקלית ויתומה ממחוז 12- ועליו לשמור עליה בחיים. במהלך הספר הוא יתחיל להבין כיצד בנוי העולם, מה טבעם של בני האדם ואיך צריך להתנהל בעולם כה אכזר.
~ אני באמת לא הצלחתי לכתוב תקציר משלי, אז מוזמנים לקפוץ שנייה לאינטרנט לקרוא את התקציר האמיתי שנשמע מדהים.
טוב, אז נתחיל מההתחלה.
ההתחלה לא מעניינת במיוחד, וגם תחילת המשחקים לא מעניינים, וזה קצת מרגיש כאילו סוזן ניסתה לפעמים למרוח את הסיפור. בהתחלה כן קרו דברי אקשן, אבל הם היו נורא קטנים ואחרי עמוד או שניים חזרנו למריחות של סוזן. מאמצע המשחקים הסיפור תופס יותר קצב, והופך להיות מעניין יותר, אבל ההתחלה הרגישה לי כמו פספוס.
היו לא מעט פעמים פסקאות מרוחות ומפוצצות בתיאורים וחפירות שבאמת לא חידשו שום דבר. יש פסקאות שממש ריפרפתי על הכתוב בלי ניסיון להתעמק בהן, כי לא הייתה בזה שום תועלת. זה סתם היה מתיש.
אחת הדמויות המדהימות בספר זו המועמדת של סנואו. היא פשוט מדהימה בקטע אחר והתאהבתי בה מהסצנה הראשונה שהיא מופיעה.
קראתי טיפה על זה שיש כאלה שחושבים שהספר לא מסביר בדיוק איך סנואו הפך לדמות האכזרית שאנחנו מכירים מהטרילוגיה המקורית, אבל אני דווקא חושבת שהספר מסביר את שורשי הרשע שלו באופן ממש טוב. אנחנו נחשפים פה לאידיאולוגיות שלו ולעקרונות שהוא מאמין בהם. בספר הזה הוא נער, ובין הנער שפה ובין הנשיא המבוגר, יש עוד הרבה שנים באמצע שהאופי שלו יתפתח והרשעות שלו תגדל. מה שיש פה בספר זה רק השורשים, עד לטרילוגיה יש 64 שנים בהן העץ רק ייגדל וייגדל.
מה גם, אנחנו מבינים את הדמות של סנואו יותר טוב בעזרת ניגוד לדמות אחרת שמאד קרובה אליו. ואז, כשמשווים אותם אחד לשני, אתם מבינים שסנואו הוא החרא מבין שניהם. וגם, מבינים שהדרך בה סנואו מתנהג עם הדמות, מציירת אותו באור שלילי, כתחמן, צבוע וכו'. שמתי לב לעניין הזה רק עכשיו.
יש לכם שאלות על המשחקים או שאתם סתם סקרנים לגלות איך הם היו בהתחלה? זה הספר בשבילכם. מקבלים פה הרבה מידע על איך התפתחו המשחקים, מאיפה הם התחילו, איך התנהלו בהם בהתחלה ומי הגה את הרעיון ואת הרעיונות שיבואו בהמשך. זה ספר היסטוריה קטן למשחקי הרעב. שזה סתם מידע בונוס שנחמד לדעת. בנוסף, זוכרים את שיר "עץ התלייה"? גם עליו תגלו מי כתב אותו, למי זה נכתב ולמה- צרחתי כשהבנתי את הסיפור מאחורי השיר. סוזן עשתה עבודה נפלאה בהיסטוריה של דברים. ואם אתם מעריצים של הסדרה, אתם ממש תהנו מכל הפרטים האלה.
סך הכל אין לי יותר מידי מה לומר על הספר. זה ספר טוב ומהנה למי שרוצה להיכנס שוב פעם לעולם האכזר של פאנם, אבל אני לא חושבת שזה ספר חובה לקריאה- אפשר גם להסתדר בלעדיו.
ציון: 3.5/5 טוב.
מספר עמודים: 472.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הוא מדבר על קטניס...על העורבני החקיין. למי שקרא את הספר יבין לאן אני מנסה לחתור.
