חיפשתם מיליון ביקורות באינטרנט האם ספר מסוים שווה לקריאה, ראיתם את מספר הכוכבים שהוא קיבל שמשתנה מאתר לאתר, בדקתם באפליקציות ודיברתם עם קוראים קודמים ואתם עדיין תוהים לעצמכם אם הוא שווה את הזמן שלכם?
טוב, אז לא הייתי אומרת שהגעתם למקום הנכון, אבל הג...
איי איי מרי לו...עד מתי תהרסי לי את הלב? עד מתי תבלגני לי את הראש? עד מתי תגרמי לי להמשיך לקלל אותך על מה שאת מעוללת לדמויות? אעאעאעאעאעאע
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
( זה אני, לפחות חצי מהספר)
הספר "משחק אחרון" הוא המשך ישיר וחד לקודמו "וורקרוס" ולכן מי שלא קרא עוד וורקרוס, מבקשת מכם לדלג על הביקורת הזאת, כיוון שכנראה אדבר פה על דברים שמתגלים בוורקרוס וכדי לא להרוס לכם ( כי אתם בשום פנים ואופן לא רוצים לגלות ספוילרים בספרים של מרי לו), אבקש מכם לצאת בנימוס מהפרק. תודה.
אז כמו שכבר אמרתי, "משחק אחרון" הוא המשיך מהיר של וורקרוס מהשנייה בערך שוורקרוס מסתיים. לא עבר זמן בין הספרים, אולי יום- ככה שמהר מאד אנחנו חוזרים לאקשן.
לאחר שאמיקה מגלה את האמת על האלגוריתם שיצר הידאו, היא מבינה שהיא לא יכולה יותר לסמוך עליו. היא מוצאת את עצמה בראש רשימת ההתנקשויות, הופכת למבוקשת מספר אחת ומוצאת את עצמה תחת הגנתו של זירו וצוות האנשים שאיתו שמציעים להעסיק אותה במטרה לעצור את הידאו ואת תוכניתו. אבל מהר מאד מגלה אמיקה שהיא נכנסה למשהו הרבה הרבה יותר מורכב ממה שהוא נראה על פני השטח. היא מתחילה להסתבך בשקרים וסודות שיכולים לסכן אותה, את חבריה לנבחרת, ואת אזרחי העולם כולו. ועכשיו רק נשאלת השאלה, איזה צד בסיפור שנקלעה אליו פחות גרוע מהשני?
בום- אקשן- מהירות- קצב, ישר בדפים הראשונים. כלום לא האט, הסיפור ממשיך בדיוק מאותה נקודה בה הסתיים. מרי לו לא מנסה למרוח אותנו בשום שלב בספר ולי הרגיש שהספר הזה היה אפילו יותר מהיר מקודמו. פצצת אנרגיה, ומרי לו פשוט לא מורידה את הרגל מהגז. הכל מהיר, עניינים מסתבכים כל כמה פרקים והופכים למורכבים יותר ויותר שבשלבים מסוימים הייתי צריכה להאט ולסכם לי בראש מה קרה בקטעים האחרונים.
אני אמשיך עם הדברים הטובים שהיו בספר הזה:
חוסר החלטיות- מרי לו מצליחה לגרום לך ולדמות הראשית לאהוב כל פעם צד אחר בסיפור. גם באגדה התנדנדתי בין שני הצדדים, וגם כאן חלק מהספר אהבתי צד אחד, חלק אחר צד שני, חלק נוסף את הצד הראשון וכך הלאה. אתה לא מפסיק לקפוץ בין הצדדים, מה שגורם לך להיכנס לתוך הראש של הדמות ולהבין יותר טוב את חוסר האונים שלה והבלבול שלה בנוגע למצב שנקלעה אליו. מצליחים להזדהות עם אמיקה יותר.
