ביקורות ספרים

THE GOOD SON ( הבן הטוב)

" I had tried my best but I was free- falling into hell. And at the very bottom  a small boy who above all else wanted to be understood, whining futilely, But you are on my side, right? "

לפני שאתחיל לדבר על התוכן המדהים, וההמלצה שלי על הספר ( כי הוא בהחלט מומלץ), אשמח לציין שתי נקודות:
1. הספר הוא באנגלית בלבד ולא תורגם לעברית מה גם שלא נראלי הוא יתורגם בשנים הקרובות. במקור הוא קוריאני וזה הספר הראשון של הסופרת שמתורגם לאנגלית. ככה שאם אתם מחכים לספרים שיתורגמו...הוא לא אחד מהם.
עריכה: מסתבר שהוא כן קיים בעברית!!! נקרא גם "הבן הטוב". רק יש עוד ספר בשם הזה, אז שימו לב שהשם של הסופרת הוא קוריאני.
2. הספר מיועד לגיל 16 ומעלה. אפרט בהמשך למה, אבל בכללי זה פשוט ספר שהתוכן שלו לא מתאים לצעירים פחות מגיל 16.

אוקיי, בואו נתחיל.

במילה אחת: פסיכופת.

הידעתם ש- 2% מהאוכלוסיה מוגדרים כפסיכופטים? גם אם במודע או לא במודע. ורובם הגדול פשוט יודע להסתיר את זה. מלחיץ, נכון? חכו שתקראו את הספר.

בספר אנחנו נחשפים למקרה קיצון של פסיכופת שמאבד שליטה ומגיע למקרי קיצון ממש. לא כל הפסיכופטים כאלה...לא לדעתי לפחות. אבל הספר הזה תוקף אותך בבום ומכניס אותך לעולם מטורף ולמוח משוגע, שלא חשבת שבחיים תתקל.

הספר מספר לנו על גבר בן עשרים וקצת בשם יו- ג'ין. יו- ג'ין חיי סך הכל חיים טובים, הוא תלמיד טוב והכי חשוב- הוא בן טוב לאמו.
החיים שלו מתחילים להתבלגן כשבוקר אחד הוא מתעורר מכוסה בדם, וכשהוא יורד במדרגות הוא מגלה גופה של מישהו קרוב אליו מאד. הוא לא זוכר את הלילה האחרון, וסובל מבלאקאאוטים נוספים והתקפים. חייו מסתבכים יותר ממה שהוא אי פעם דימיין, סודות מעבר משפחתו מתגלים והוא יעשה הכל כדי לנסות להמשיך  לחיות כיצד שחי בעבר.

בעיקרון לא אמורים לדעתי לדעת שהוא פסיכופת. זה לא מסופר בתקציר, אבל כן היה כתוב על אחת הביקורות בכריכה. לכאן או לכאן, אני חושבת שכשמגיעים עם הידיעה שהוא פסיכופת והוא לא יודע את זה, זה נותן זווית אחרת לסיפור. במקום להבין מה הוא, אנחנו מחכים במתח לרגע שהוא יגלה את זה, איך הוא יגלה את זה, ואיך הוא יגיב. לדעתי האישית, זה מתח מעניין יותר ככה.

כשהסתובבתי בסטימצקי בחיפוש אחר ספר באנגלית שמדבר על רצח ומתח, המוכרת שלפה לי את הספר וסיפרה שחברה שלה קראה אותו ושאמרו לה שהוא מעולה ופסיכולוגי ברמות. פסיכולוגי? לא הכרתי את הסגנון כל כך, והחלטתי לנסות. מה כבר יהיה רע? התקציר נראה מעולה.

אז כן, הספר פסיכולוגי בקטע המטריד, המזעזע והמדהים שאתה נמצא בתוך ראש של פסיכופת. יש מחשבות שהוא חושב, ועובר ישר הלאה בלי להתעכב עליהן. אבל אנחנו, בתור אנשים נורמאליים ( מקווה) נעצור על השורה הקטנה ונגיד: לא, זה לא בסדר הדבר הזה. ואלה בדיוק ההבדלים בין פסיכופטים לאנשים רגילים. בשבילם דברים מסוימים יראו הגיוניים בעוד שאנחנו נבין שהם לא. ולהיות בתוך ראש כזה, ולהבין שיש אנשים בעולם שאולי חושבים כמוהו, זה קצת מלחיץ.

מה שמפחיד ממש זה גם שרוב הפסיכופטים חכמים ממש. אפשר לראות את זה בספר, יו- ג'ין מנתח דברים לפרטי פרטים. כל פאקינג דבר. הוא מבין סיטואציות, מבין מעבר להן, קורא מבטים והתנהגות ורואה את הכוונה האמיתית של כל אדם שמדבר איתו. הראש שלו עובד 24/7. הוא פשוט חכם. אפשר גם לדוגמה לראות את זה על הג'וקר ( סתם דוגמה). אומנם שניהם פסיכופטים שונים אחד מהשני, לגמרי, יו- ג'ין לא רועש ומשוגע כמו הג'וקר, אבל שניהם חכמים ויודעים לקרוא אנשים.

מופיע בספר גם ההגדרה של פסיכופטים והם באמת אנשים שמשתמשים ברגשות של בני האדם שהם מדברים איתם ומתמרנים אותם לטובתם או משהו בסגנון. מפחיד.

אז קצת הלחצתי אולי, אבל זה מה שכיף בספר ומה שעושה אותו שונה ומיוחד. הוא גורם לך להילחץ, וזו המטרה שלו. הוא אמור לזעזע אותך. וזו גם אחת הסיבות שהוא מיועד לגיל 16 פלוס.

סיבות נוסף ללמה החלטתי להגביל את הספר לגיל 16 פלוס:
- מין- אין סקס בכלל. אבל יש מחשבות אחרות מיניות, או מסביב לנושא ודברים מטרידים שעוברים בראש שלו.
- ‏אלימות מפורטת. יחסית לספרים שקראתי האלימות, הפצעים, והגופות מתוארים בצורה יחסית מפורטת.

חשוב לי לומר שאל תתייאשו בהתחלה. לקח לי טיפה זמן להיכנס לספר. קראתי 30 עמודים בחודש. אבל מאז, בלעתי עמודים. מה גם שבהתחלה לא מובן מה הם "ההתקפים" שיש לו. אל תדאגו, תבינו הכל. כל פרט שחשבתם שיו- ג'ין היקר שלנו פספס, הוא יפתיע אתכם כי הוא כבר חשב על זה וניתח את העניין. כל שאלה, תקבל תשובה.

זה הספר הראשון אגב שאין לו פרקים. כן, מה ששמעתם. הספר מחולק לארבעה חלקים וזהו. וכל חלק? 70 עמודים ברצף, 100 עמודים ברצף וכו'. בהתחלה הייתי בטוחה שזה יקשה עליי. אני ילדה שקשה לה להתמודד עם פרקים ארוכים, ואני מהאלה שסופרים את העמודים של כל פרק שאני עומדת לקרוא. אבל משלב כלשהו זה בכלל לא הפריע לי. פשוט המשכתי לקרוא את הסיפור, ובשלב מסוים אפילו התחלתי ליהנות מזה. לא הייתי צריכה לחכות לסימון של פרק, כי לא היה כזה, ופשוט המשכתי לקרוא. הלוואי שעוד ספרים היו ככה.

הרבה פעמים קראתי אותו בלילה שהייתי עייפה. בדרך כלל כשאני עייפה אני לא קוראת כי אני מרגישה שאני לא מצליחה לקלוט כלום. אבל בספר היו לפעמים נקודות פיק שפשוט מעירות אותך. לפני יומיים הייתה נקודה כזאת בספר. מסכנה אחותי, נרדמה כבר לצידי ואני עם דמעות בעיניים אומרת: פאק פאק פאק, הולי שיט, זה לא טוב, זה פשוט לא טוב. ודברים בסגנון. ואז פשוט התעוררתי לגמרי.

הסוף- שכחתי לגמרי לדבר עליו. לא הייתי שלמה איתו. לא התאכזבתי ממנו כי בדיעבד זה אחלה סוף לספר כזה. זה סגר הכל בצורה יפה, עצובה וכואבת, ומתאימה לספר שכזה. לא יודעת לאיזה סוף בדיוק ציפיתי, אבל משהו בו טיפה הציק לי.

סך הכל, ממש נהניתי. זה ספר המבוגרים הראשון שקראתי וסיימתי והוא היה מדהים. מומלץ מומלץ מומלץ לכל מי שחובב את ז'אנר המתח, תעלומות הרצח וגם הפסיכולוגי. הוא ספר מעט כבד, אז אל תצפו לצחוק בו ולהרגיש שהוא עושה לכם טוב על הלב. מי שראה את הסרט "פרזיטים", הספר והסרט חולקים טיפה את אותו הוויב. אני ממש ממש רוצה לראות את הספר נהפך לסרט בקוריאה, עם השחקן הנכון בתור יו- ג'ין זה יכול להיות סרט ענק.

מספר עמודים: 309.

ציון: 4.5/5 מצוין.