ביקורות ספרים

קירקה | Circe

"חשבתי פעם שאלים הם ההפך ממוות, אבל כעת אני מבינה שהם מתים יותר מכל דבר אחר, מפני שאינם משתנים ואינם יכולים לאחוז בדבר בין ידיהם."

אז את קירקה התחלתי עם ציפייה רבה. יצא לי לקרוא ספר אחר של הסופרת- שירו של אכילס- שהדהים אותי. מוזמנים לחזור לביקורת עליו כדי להבין את האהבה הגדולה שלי לספר הזה ולמה הוא הספר הכי טוב שקראתי בשנת 2022. ככה שלקירקה הגעתי עם ציפיות מאד מאד גבוהות! האם הספר הצליח לעמוד מהם?

התשובה הקצרה היא - ממש לא.
התשובה הקצרה פחות- מי שאהב את שירו של אכילס יתאכזב מקירקה. אבל, מי שלא התחבר לשירו של אכילס, כנראה יעוף על קירקה.

והתשובה המלאה תגיע אחרי התקציר:

הסיפור שלנו עוקב אחר חייה מלאי האתגרים של המכשפה קירקה. היא אומנם בת אלמוות, אך אינה ניחנה בכוח אלוהי כמו זה של אביה ולמעשה הפכה להיות אכזבה מהלכת של המשפחה: היא אינה יפה, נשמעת כמו בת תמותה בניגוד לקולן המתנגן של הנימפות, היא עקשנית ומורדת ויותר מידי נקשרת לבני תמותה רגילים. פשוט אכזבה אחת גדולה. ולא רק זה, היא בעלת כישרון גדול בכישוף ולכן מהווה איום לאלים. 

קירקה הוגלתה לאי קטן לבדה עקב פחד האלים ממנה. ושם, במקום להתייאש ולהתעטף בצער ובדיכאון, היא מרחיבה את אופקיה, לומדת על החיים והטבע שסביבה, ומסגלת לעצמה שגרת חיים מיוחדת משלה. כך, היא מתבגרת אט אט והופכת להיות אישה עצמאית ורבת עוצמה. אורחים רבים ומוכרים נכנסים לחיה ומלמדים אותה כל אחד משהו על עצמה ומשהו על החיים. היא תחווה אהבה, אכזבה, כעס, שנאה, יריבות, פחד, געגועים וקנאה. 

"קירקה הוא שירת הנצח המתריסה של אישה שבוערת כאש יוקדת בתוך אפלת עולמם של בני האדם." ישירות מן התקציר. 

לקח לי חודשיים לקרוא את הספר. שזה המון. עכשיו, נכון, הייתי עמוסה בעבודה ובערימות של לימודים. אבל עדיין איכשהו כשכן הצלחתי למצוא לעצמי זמן פנוי- העדפתי ברוב המקרים להתעסק בדברים אחרים. ומה זה אומר? זה אומר שהספר פשוט לא עניין אותי כי לא מיהרתי להמשיך אותו.

אז כן, הספר מתחיל מאד איטי, לפחות בשבילי. אני זוכרת שהתחלתי להראות קצת עניין בו מעמוד 100 בערך. וגם מאז ועד לסוף- רמת העניין לא הייתה בשיא בשום שלב בספר. קרה בו כל כך הרבה, אבל גם לא קרה בו כלום. כי כשאני חושבת על 377 העמודים שקראתי, בתכלס, לא קרה יותר מידי. חלקים בספר פשוט נמרחו. מה זה נמרחו...נרדמתי באמצע פרקים פשוט.

עכשיו מה כבר אפשר לצפות מספר שרוב רובו ממנו קירקה כלואה באי לבדה?

אז, מבחינת קצב עלילתי- היה איטי מאד ונמרח. לעיתים משעמם, לעיתים מרדים ולעיתים מעיק ומייאש מרוב שפשוט לא קרה משהו מעניין. מעטים המקרים שהקצב לרגע עלה ונהיה אקשן...וגם כשזה קרה, ולרגע התחלתי להתרגש מחדש, זה נעלם מאד מהר.

אבל מבחינתי, מה שמציל את הספר מלהיות כשלון, זו הכתיבה והמסר שהוא מעביר.

העובדה שהכתיבה של מדלין מילר מעולה, זה לא סוד. הצלחתי להזדהות עם קירקה בהמון נקודות במהלך הספר, היא עצבנה אותי במקומות הנכונים, היא גרמה לי לחשוד כשקירקה חשדה, להרגיש את הצער והסבל שלה ולשמוח ביחד איתה. האויבים של קירקה היו האויבים שלי, והקרובים אליה היו יקרים לליבי. קירקה כן הייתה דמות שהיה לי אכפת ממנה- וזה למרות העלילה המעט משמימה. רציתי שיהיה לה טוב, רציתי להעניש את מי שהסב לה רע והייתי גאה בה על ההצלחות הקטנות שלה. ככה שההתחברות לדמות הראשית פה, מדהימה.

מעבר לזה, קירקה עוברת פה מסע והתפתחות עצומה. לאחר חיים ארוכים מאד שנראים שלא זזים, היא השתנתה במאה שמונים מעלות וכנראה שהפכה עכשיו לאחת מהנשים האהובות עליי במיתולוגיה. קירקה הייתה אישה כנועה, חלשה, מכוערת, מטרה ללעג, להשפלה. הקרובים אליה גרמו לה לסבל וצחקו עליה, אסרו עליה כל כך הרבה והגלו אותה הרחק מעיניהם. לאחר מכן גם העולם הגדול לא היה נחמד כלפיה- הציקו לה לשלוותה, שיקרו לה, איימו עליה, ניצלו אותה ואנסו אותה. כל הדברים הכי רעים בעולם היא סבלה, והיא עדיין קמה חזקה מאי פעם. את המוזרות שלה היא הפכה לחוזקה הכי גדולה שלה. המוזרות שלה היא מה שהפכה אותה בסופו של דבר לדמות נשית שגברים רעדו מפניה. קירקה היא דוגמה לאישה שלא נכנעה לעולם הרע שסביבה, שקמה מן האפר ובנתה לעצמה עולם טוב יותר. כי בעולם שלה, בחיים שלה, היא קובעת מה יקרה לה ולא אף אחד אחר.

ויש פה משהו נורא יפה בספר בזה- תקווה. עם כמה שזה נשמע קלישאתי, תקווה זה אחד הנושאים שמועברים פה. כי גם קירקה הצליחה לקום מהמקום הכי שפל ולהתוות לעצמה את הדרך. וככה כל אחד יכול.

אז הספר בהחלט היה לאכזבה לעומת שירו של אכילס. בת דודה שלי שאהבה את שירו של אכילס הפסיקה את הקריאה בו די מהר. מצד שני, אני מכירה שני אנשים שלא מאד התחברו לשירו של אכילס אבל עפו על קירקה. ומכאן אפשר להסיק שמי שעף על שירו של אכילס יתאכזב מקירקה ולהפך. מה שכן, לאוהבי שירו של אכילס, הסיפור מוזכר ואודיסאוס מופיע גם פה.

ציון: 3/5 לא רע אבל לא טוב

מספר עמודים: 390 ( כולל מילון מושגים).

הגבלת גיל: 13 + (האונס וההטרדה לא מתוארים בצורה גרפית).

טריגרים: דיחוי, השפלה, גלות, אונס, הטרדה, מוות, איומים.

ז'אנר: רומן היסטורי, פנטזיה, מיתולוגיה (יוונית).

פססס...מעריצי פרסי ג'קסון אתם כן? כן, זאת המכשפה הזאתי מהספר השני שהופכת את פרסי לשרקן. רוצים לדעת איך היא עושה את זה? תקראו את הספר. ולא, אין לה סלון יופי באי.