ביקורות ספרים

It Ends With Us | איתנו זה נגמר

"People spend so much time wondering why the women don't leave. Where are all the people who wonder why the men are even abusive?"

הספר הזה הוא סערת טיקטוק מהלכת. גם מי שקצת עוקב אחרי בוקטוק, כנראה נתקל כבר בספר הזה. והסופרת הזאת בן רגע הפכה לאחת המוכרות בזכות טיקטוק.
בת דודה שלי נפלה לטרנד ( כי זה הפך כבר די לטרנד לקרוא את הספרים של הסופרת), ואז אני החלטתי שאני אפול איתה והשאלתי ממנה את הספר "איתנו זה נגמר" הספר הכי מדובר שלה.
ציפיתי למשהו מדהים עצוב וקשה, ואכן קיבלתי את זה ברוב הספר. אבל אז, הגיע הסוף והוא די אכזב. תכף אסביר.

הספר מדבר על לילי- אישה אמיצה וחזקה שמצליחה לאט לאט להשיג את החיים שתמיד רצתה. וכשליבה נתקל ברייל קינקייד, הנוירוכירורג, שמפגין אליה חולשה מיוחדת, החיים שלה מרגישים מושלמים מידי כדי להיות אמיתיים.

אך רייל לא האמין במערכות יחסים עד כה, ולילי מוטרדת מהרעיון שהוא לא יחזיק איתה מעמד ולא יהווה את הגבר שהיא רוצה בחיים. בו בזמן, מיומנים מהעבר, לילי נזכרת באהבה הראשונה שלה- אטלס קוריגן, אהבה שהשאירה מאחור.
וכשהם נפגשים במפתיע בבוסטון, כל מה שלילי בנתה עם רייל מתחיל להתערער ולילי תצטרך להבין מי הכי טוב בשבילה.

אז, מה אהבתי? השני שליש הראשונים של הספר מבחינתי נחשבים ל- 5 כוכבים. זה היה יותר ממדהים.
הכתיבה- אי אפשר להתכחש לעובדה שהכתיבה של קולן הובר פשוט טובה. בזכותה גם צלחתי את החלק האחרון של הספר בלי להיתקע, כי הכתיבה פשוטה, זורמת מאד, לא מתעכבת יותר מידי על תיאורים ודברים. זאת אומרת, נותנת טעימה קטנה ומהירה וממשיכה הלאה לסצנה, וזה טוב.  כי אז לא מרגישים שמורחים אותה. זה קצר וקולע, בול מה שצריך. אז הכתיבה, מואה ( נשיקת שף).

הדמויות- התחברתי אליהן כל כך גם ברמה הפסיכולוגית כבר. אין מה להסתיר שהדמויות בספר, בעיקר הראשית, לילי, עוברת טלטלה נפשית עקב מערכת יחסים רעילה. ובזכותה, אני גם נכשלתי בהתחלה. בזכותה, בגלל שכל כך נכנסים לראש שלה, רציתי לתת לבן עוד הזדמנות. גם אני התאהבתי בו כמו שהיא התאהבה, הייתי ממש בתוך הראש שלה והרגשתי הכל. את כל ההתלבטויות, את כל שברונות הלב- זה משתקף לקוראים בצורה כל כך ברורה שאי אפשר לא להרגיש חלק מהדמות. וגם הדמות הרעילה בסיפור, בדיוק כמו לילי, אהבתי אותו ושנאתי אותו בו זמנית. באיזשהו מקום הרגשתי שגם אני נפלתי בפסיכולוגיה של האהבה, היה לי קשה איתו מצד שני רציתי לראות אותו עוד בספר. אהבה זה מטמטם. ובזכות החיבור הנפלא הזה ללילי, גם אנחנו נופלים לזה.

המסר- בסיפור הזה יכלו להיות שני מסרים. אחד הועבר בצורה מדהימה, והשני התפספס ועל כך אדבר מאוחר יותר. המסר הראשון הוא: שאי אפשר לשפוט אישה שנמצאת במערכת יחסים אלימה. בטוח כמעט כל אחד פה ששמע על רצח של אישה על ידי בעלה אמר לעצמו: "מה היא לא ראתה את הדגל האדום? זה כל כך ברור, הייתי בורחת כבר אז." אז לא, זה לא כזה פשוט כמו שזה נראה מהצד. האישה לרוב לא תעזוב, כי היא אוהבת את הבן אדם. זה נשמע מאד מוזר, איך אוהבים בן אדם שזה הרגע היכה אותך? אבל זה באמת ככה. אהבה, זה דבר מדהים ונורא בו זמנית. זה משהו שכל כך קשה להשתחרר ממנו ולכן הרבה נשים עדיין ישארו עם הבן זוג. וזה משהו שהבנתי ממש לעומק בספר הזה. גם לי יצא בספר הזה להגיד ללילי: "מה את סתומה? תלכי כבר." גם אני חטאתי בזה. אבל כשהמשכתי לקרוא את המחשבות של לילי הבנתי בכל ליבי למה היא לא הולכת. זה עצוב, מאד. פסיכולוגי. אבל מעכשיו אני יודעת לא לשפוט נשים כאלה, כי זה לא אותו הדבר להיות מחוץ למערכת היחסים. זה גם למה הספר הזה לדעתי הוא אחד הספרים החשובים של השנים האחרונות- בעקבות כל רציחות הנשים שהיו בישראל. הוא גם באיזשהו מקום מראה לנערות מה לא לעשות ומה כן לעשות במצבים כאלה. אפשר ללמוד ממנו.

בריאות הנפש שלי- עד השליש האחרון הנפש שלי לא הייתה יציבה. שוב, בגלל הדמות שאהבתי ושנאתי בו זמנית. זה קשוח. ספר קשה. עצוב, משמח, שובר לב, מחמם את הלב. בכיתי מלא, לפעמים הפסקתי לקרוא כי זה היה לי כבד מידי וקשה מידי. זו חוויה.

עכשיו, דיברתי עד עכשיו על כל הדברים הנפלאים שהיו והזכרתי שהשני שליש הראשונים של הספר היו מדהימים...אז מה עם השליש האחרון? הוא היה אכזבה.

מסר- המסר השני שיכל לצאת מהספר הוא "שאם כמה שזה קשה, צריך להילחם בבן אדם האלים". לדעתי הסוף הוציא את לילי כדמות חלשה. היא יכלה לעשות הרבה יותר, להילחם הרבה יותר, אבל זה לא קרה והתאכזבתי מזה. עכשיו, הספר מבוסס על סיפור אמיתי, ככה שזה גם הסוף האמיתי שלו ומבינה למה לא שינו אותו. אבל לדעתי המסר יכל להיות הרבה יותר חזק בסוף. זה פשוט הרגיש כאילו זה הסתיים כמו ספר ילדים- סוף טוב, הכל טוב וכולם חיו באושר ועושר. אבל זה לא ככה במציאות ( לפעמים כן), ודברים כמו בספר הזה הורסים משפחות ובני אדם.
אבל שוב, זה מבוסס על ההורים של הסופרת וככה מבינה שהיא רצתה לכתוב את אותו הסוף, והכל בסדר.

קצב- לא יודעת. השליש האחרון הרגיש לי מרוח ומתוח כמו מסטיק שלא נגמר. היו יכולים לקצץ אותו. זה קצת התחיל לשעמם ולהתיש בשלב כלשהו ורק רציתי כבר לסיים את הספר, והרגשתי שהסוף פשוט לא מתקרב.
וכולם בטיקטוק בוכים ברמות מהסוף. ממש לא בכיתי, כלום. סגרתי את הספר והייתי כזה: אוקיי, איפה הספר הבא?
זאת אומרת, שני השליש הראשונים ממש השתלטו עליי והשפיעו עליי. ואז הגיע השליש האחרון וזה פשוט  לא היה באותו רמה. סיימתי את הספר ויכולתי לשכוח ממנו.

שני שליש ראשונים = 5 כוכבים.
שליש אחרון = 3 כוכבים.
ספר חשוב שלדעתי כל אחד צריך לקרוא. באמת. זה להבין כיצד מערכות יחסים רעילות ואלימות עובדות מבפנים, וזה מרתק וקשה בו זמנית. מומלץ לכולם- זה לא סתם כל כך מפורסם בטיקטוק. זה באמת מאד טוב.

ציון: 4- טוב מאד.
גיל: 17+ ( תכנים מיניים מפורטים).
עמודים: 385
טריגרים: אונס, מערכות יחסים אלימות.