City of crime

Part 7

אחרי המקלחת שרעננה אותי לגמרי מצאתי את עצמי על חליפה חדשה, הפעם החלטתי לוותר על עניבה ולהשאיר חלק מהכפתורים פתוחים.
הבחור שישב מולי בפגישה שיעמם אותי ומצאתי את עצמי בוהה בקיר שמאחוריו במקום להקשיב לו, ׳מזל שהשיחות כאן מוקלטות׳ חשבתי לעצמי, גיחוך נפלט מפי והבן אדם שישב מולי הסתכל עליי בשאלה אבל לא העז לפצות את פיו.
תחושת השליטה על אנשים והפחד שלהם ממני שוב השתלטה עליי ונהנתי מכל רגע לראות אותו מנסה להבין למה גיכחתי ותוך כדי להמשיך להסביר לי עם מבט לחוץ על הפנים מהפחד שאקלוט שהוא חושב על הגיחוך.
״אז מה את-״ הוא התחיל להגיד בחשש, אבל כריס שהתפרץ למשרד עצר אותו מלהמשיך. הכניסה שלו הזכירה לי שאני חייב לפטר את המזכירה שלי, העבודה שלה הופכת ללא יעילה ברגע שכריס מבטיח זיון איתו בתמורה שהיא תיתן לו להיכנס.
״טוב היה נעים להיפגש איתך, תקבע פגישה חדשה עם המזכירה בחוץ״ אמרתי באדישות, הוא אסף מספר דפים שרק עכשיו קלטתי שהוא פיזר על שולחני, עקף את כריס בפחד ויצא במהירות מהמשרד, כל זה לקח לו פחות מדקה.
״בוקר טוב״ כריס צעק והסתכל עליי בחיוך, העובדה שהשעה הייתה אחת בצהריים לא שינתה לו, הטי שירט הלבנה שלו הייתה מקומטת והפריעה לי בעין והגינס עם הקרעים ישב ברישול מוחלט על המותן שלו. גלגלתי את עייני כתגובה לצעקתו, ״כבר צהריים למקרה שלא שמת לב, איחרת, קבענו להיפגש לפני שעתיים וחצי״, קולי נשמע אדיש אבל הכעס בער בתוכי, כולם ידעו שהאדישות אצלי זה כמו השקט שלפני הסערה, והפגישה עם אותו בן אדם משעמם לפני לא תרמה לעצבים שלי.
״תומאס אל תחפור לי את הבוקר, לא התעוררתי״ הוא אמר תוך כדי שהתיישב על הכיסא שמולי ברישול מוחלט, בדיוק כמו הבגדים שלו. הוא הוציא חפיסת סיגריות מכיס הגינס ושלף אחת בשבילו ואחת בשבילי, הוא החזיק אותה בין פיו, המצית שהייתה מונחת על שולחני שנייה קודם כבר הייתה בידו והלהבה התקרבה לקצה של הסיגריה שלו.
״תוריד את המצית המזדיינת, אתה לא מעשן לי במשרד״ ידי הוטחה בשולחן עצביי כבר יצאו והקול הגבוה שלי יצא, זה היה נשמע שונה לגמרי מהקול האדיש שלי. הוא היה כל כך מרוכז בנסיון להדליק את הסיגריה שהוא הספיק להיבהל, המצית נפלה מידיו על הריצפה ואיתה הסיגריה שהוא עוד אל הספיק להדליק.
״אתה בן זונה תומאס, אל תבהיל אותי ככה״ הוא הוסיף בעצבים, מבטי ננעץ בעיניו והוא שתק.
״בוא לבחוץ, נשב נדבר שם, אני לא צריך שהמשרד שלי יסריח מהסיגריה, אחר כך שעות עד שהריח מתפזר לגמרי״ אמרתי תוך כדי התקדמות לכיוון הדלת, ׳אתה כל כך כוסית לפעמים׳ הוא מלמל לעצמו, הסתובבתי אליו מבהיר לו עם עיניי ששמעתי והסתובבתי חזרה כדי לצאת מהמשרד.
״חם היום״ הוא אמר בנסיון להתחיל שיחה, ״כמה פעמים התקלחת כבר מאז שהתחלת את היום?״ הוא שאל וצחק, יודע שהוא מכיר אותי כל כך טוב שאני מסוגל כבר להיות אחרי מקלחת עשירית.
״הייתי עסוק, הספקתי רק פעמיים״ אמרתי וחייכתי אליו.
״אמרתי כבר שאתה כוסית נכון?״ הוא שאל בחיוך, הנהנתי בראשי, לפעמים אני חושב שכריס הבן אדם היחיד שמצליח להשאיר אותי בן אדם, בלעדיו ממזמן כבר הייתי מאבד כל צלם אנוש והופך לאדם האכזר בהיסטוריה.
״אז מה עם החשפנית הברונטית?״ הוא שאל, ניחשתי שזו הייתה מטרת השיחה שלו עוד לפני שהוא אמר בוקר טוב במשרד.
״ג׳סיקה״ אמרתי את שמה במהירות, תמיד שנאתי שאנשים שוכחים שמות, ״וביקרתי אצלה, אבל אתה כבר יודע מה היה״ הוספתי לפני שהוא ידבר שוב ויתחיל לחטט.
״לא אכפת לך שהיא לא רוצה אותך?״ הוא שאל כאילו הוא באמת דואג לגורל החשפנית הברונטית שעונה לשם ג׳סיקה.
״מדגדג לי קצת אבל אני אחיה״ אמרתי וקרצתי לעברו, הצחוק של שנינו נשמע, אי אפשר להגיד שרצון של אנשים אי פעם עניין אותי, ג׳סיקה היפייפיה לא תהיה זו שתשנה את זה, עוד לא נולד האדם ששינה את זה.
-
אז עכשיו סיימתי ללמוד בבית ספר ואני לא מאמינה שכבר ארבע.
כיתה יא גומרת עלייי.
ספרו לי אם אהבתם הפרק, כי הוא לגמרי אחד האהובים עליי ויוצא לגמרי מאזור הנוחות שלי.
אוהבת,
הדר❤️