City of crime

Part 12

פרק 12:
הגשתי להיילי את הקפה כשהיא יצאה מהמקלחת והלכתי להחליף בגדים בעצמי, הסתפקתי בטי שירט שחורה וטייץ שחור, לא היו לי הרבה בגדים בארון שהם לא בצבע שחור.
נעלתי נעליים ויצאתי לכיוון היילי, היא הייתה כבר לבושה אחרי המקלחת, והקפה שהכנתי לה כבר היה גמור, הילדה הזאת מסוגלת לסיים קפה בשתי דקות בערך, אני תמיד אומרת שהיא לא יודעת להנות מהקפה, לעומת זאת היא תגיד שאין מה להנות מקפה הוא רק אמור לעורר אותך.
החלטנו ללכת ברגל לכיוון הבית קפה שבחרנו, לשתינו לא היה מספיק כסף למסעדה והעדפתו להסתפק באיזה סלט או בקפה ומאפה בבית קפה שקרוב לבית שלי.
אחרי רבע שעה הליכה הגענו ונכנסנו, המקום היה יחסית ריק, מה שנראה הגיוני בגלל שזו הייתה שעת צהריים מאוחרת ובתי קפה מתאימים יותר לבקרים.
בית הקפה היה אחד מהמקומות האהובים עליי בעיר הזאת, הוא היה מרגיע וחמים, הבר היה בנוי מעץ בצבע לבן בהתאמה לכל המקום שהיה בנוי כך גם, השולחנות העגולים שהיו פזורים היו בצבע חום כהה והכיסאות היו תואמים לצבע, כיסאות הבר היו בצבע שחור מה שיצר ניגוד מושלם בין כל הצבעים אך בו זמנית חיבר ביניהם.
מכונות הקפה היו בצבע שחור, מה שהוסיף לחיבור של הבר עם הכיסאות השחורים.
אחרי ויכוח ארוך עם היילי על האזור שנשב בו התיישבנו בפינה הפנימית יותר של הבית קפה, כמה שפחות קרוב לדלת הכניסה.
בזמן שחיכינו לקפה ולמאפה שכל אחת הזמינה הרגשתי שזה הזמן הנכון לדבר איתה על אתמול.
״אז באת אתמול לבד למועדון?״ שאלתי בישירות, שונאת לדבר בעקיפין. ״ידעתי שתעלי את זה כשיעבור לי האנגאובר״ היא צחקה לרגע והוסיפה מיד, ״באתי עם כמה חברים ג׳סיקה, תירגעי לא הייתי הולכת לבד למועדונים כאן״ היא אמרה בנסיון להרגיע אותי אבל זה לא עבד. ״עם מי?״ שאלתי בהתעניינות אמיתית. ״את לא מכירה״ היא ענתה במהירות, החברים שלי ושל היילי תמיד משותפים מתי היא הספיקה להכיר אחרים? למה אני לא יודעת עליהם?, ראשי התמלא במחשבות ובאכזבה מהיילי שהתחילה להסתיר ממני דברים, ״בגלל זה הזמנתי אותך לקפה״ היא הוסיפה והוציאה אותי מהמחשבות, ״חשבתי שאולי כדאי שתכירי אותם, החברים שלי הם החברים שלך״ היא הוסיפה בחייך, מחשבותיי פסקו והאכזבה עברה.
כשבאתי להגיב עיניה של היילי נפתחו והיא נופפה למישהו. לא יכלתי לראות למי, גבי היה לכיוון הדלת לעומת היילי שישבה מולי ויכלה לראות את כל מי שנכנס.
״היי תומאס״ היא אמרה בחיוך, עיניי נפתחו ופתאום הרגשתי עיניים שמחוררות את גבי, ידעתי שזה לא יכול להיות אף אחד חוץ ממנו.
״היי בלונדה״ הוא אמר באדישות מוחלטת, ידעתי שעיניו עדיין עליי, לא התכוונתי לקום ולדבר איתו.
״זה היילי״ היא אמרה בחיוך, ״שבו איתנו״ היא הוסיפה.
היילי עברה לידי ותומאס ועוד מישהו ישבו מולנו.
״אז הערב?״ היילי פנתה אליי והוציאה אותי מהבהייה הממושכת בתומאס.
״מה?״ שאלתי כאשר לא הבנתי למה היא מתכוונת.
״נפגוש אותם הערב, הם יוצאים נצא גם״ היא אמרה לי בלחש, הנהנתי בהסכמה ואכלתי את המאפה שהזמנתי בשתיקה, מרגישה את עיניו של תומאס עוקבות אחרי כל תנועה שלי ושורפות אותי מבפנים.
-
אז אני ממש אחרי הבגרות במתמטיקה והדבר הראשון שעשיתי זה לפרסם לכם את הפרק.
אני מבינה את הרצון לפרקים ואת הציפייה ומקבלת כל ביקורת בהבנה אבל אני מבקשת שתבואו לקראתי, יש לי עוד חודש עד שאני מסיימת את כיתה יא וזה החודש של כל הבגרויות, אני ממש מנסה להיות כאן, לעלות פרקים, ולכתוב אותם מראש, אבל הכמות זמן שיש לי מצומצמת.
מקווה שאהבתם את הפרק, אשמח לדעות שלכם.
באהבה,
הדר❤️.