City of crime

Part 41

פרק 41:
-נ.מ ג׳סיקה-
עד הצהריים העברנו את היום בארוחת בוקר קלילה, כדור לכאב ראש, וכירבולים כל הספה מול קומדיה בטלוויזיה. ורק אלוהים יודע שזה כל מה שרציתי בחיים, ולמרות שהמציאות של תומאס מתנגשת ברצונות שלי, יכלתי לראות את עצמי חיה ככה כל החיים, בין הידיים של תומאס, בלי לדבר אחד עם השנייה, להרגיש הנאה רק מלהיות אחד עם השנייה, זאת הרגשה נדירה בעיניי, ורציתי להרגיש אותה לנצח.
משהו בי התרגש שתומאס פינה את כל היום שלי כדי להיות איתי, ולעזאזל עם הכל אני מפתחת רגשות לבן אדם שאני צריכה להפיל, לבן אדם שאני יודעת בוודאות שאבגוד בו ואתקע לו סכין בגב כל כך עמוק, ואולי המטרה מקדשת את האמצעים, אבל לפגוע במישהו שאת מרגישה אליו משהו זה יותר קשה מלפגוע בעצמך, כי איפשהו בפנים הוא הופך לחשוב לך, ולמרוח שזה סותר את כל העקרונות שלי, המחשבה על זה עדיין מכאיבה לי.
״באלך לצאת לאכול צהריים בחוץ?״ תומאס שאל בקלילות, מבטו שהיה מרוכז עד עכשיו בסדרה פנה אליי ואני שהייתי מרוכזת עד עכשיו במחשבות עלין הסתכלתי עליו.
״אני אשמח.״ אמרתי בחיוך, המחשבה להיות עוד קצת עם תומאס שימחה אותי, והפעם כשזה בחוץ ולא בתוך הבית שלו או שלי כמו תמיד יש בזה שינוי מרענן, והוא ידע להביא אותו בדיוק בזמן.
תומאס התלבש בזריזות והביא לי את הבגדים שלבשתי אתמול, ובשניות מצאנו את עצמנו באוטו של תומאס בדרך לבית שלי כדי שאוכל להחליף בגדים.
שמתי על עצמי סווטצר שחור עם תיפורים לבנים, ג׳ינס לבן עם תיפורים חומים, סניקרס לבנות ויצאתי חזרנ לאוטו של תומאס.
לעומת הלבוש היום יומי שלי תומאס לבש על עצמו כרגיל חליפה שחורה שגרמה לו להיראות הרבה יותר חתיך ממה שהוא באמת ואני נשבעת שבחיים לא אהבתי חליפות אבל מאז שנהיה חיבור ביני לבין תומאס אני מוצאת את זה כדבר המושך בעולם.
ציפיתי למסעדה יוקרתית כמו כל דבר אצל תומאס, הרי אין לו שום דבר שנחשב לא יקר בבית, ולכן הופתעתי שהגענו לדיינר שהיה באמצע העיירה הקטנה שלנו, עוד יותר הופתעתי שלא הכרתי את המקום.
יצאנו מהאוטו אחרי שתומאס החנה ונכנסנו במהירות לדיינר עקב הקור שהיה בחוץ, התיישבנו בשולחן צדדי וניגשו אלינו במהירות, כי למרות שזה דיינר נידח באמצע העיירה וחסר אנשים, גם שם מכירים את תומאס ומפחדים ממנו.
הזמנו המבורגר שהיה משביע במיוחד והמשכנו לשבת קצת, הייתה אווירה שקטה ורגועה, אולי בגלל ששנינו יצאנו מהמקומות הכי בטוחים שלנו, מהבתים שלנו, ואולי בגלל שהחברה אחד עם השני גרמה לנו להרגשה הזאת.
״הכריסמס מתקרב.״ תומאס אמר ופתח שיחה קטנה. חייכתי בשמחה, אין חג שאהבתי יותר מהכריסמס.
״אני עושה מסיבה קטנה עוד כמה ימים, לכמה אנשי עסקים, משהו קצת רשמי, אבל הולך להיות עץ אני אזמין מישהי שתקשט אותו כמו שצריך.״ הוא אמר בחיוך לכיווני וחייכתי חזרה.
״תרצי להיות הבת זוג שלי במסיבה?״ הוא שאל בחיוך וחיכה לתשובה שלי.
-
פרק צרחות בעיניי.
אנחנו מתחילים שבוע פרקים שבא הכי בספונטניות.
כל יום פרק (או יותר תלוי במצב רוח שלי) אז תהיו על זה.
הולך להיות מטורף.
מקווה שנהנתם מהפרק, אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️