City of crime

Part 19

פרק 19:
-נקודת מבט תומאס-
מספר ימים עברו מאז שהחלטתי לעשות ביקור בית לג׳סיקה.
המשרד היה ריק יותר מאי פעם, בימים בלי פגישות אני נפגש עם כריס ומתעדכן אבל הריב מלפני כמה ימים עדיין נשאר באוויר והאגו שלי היה הדבר היחיד שמנע ממני מלהתקשר אליו ולהפיג את השעמום שהרגשתי.
המצלמות שהתקנתי בבית של ג׳סיקה פעלו אך השקט ששרר שם והחוסר תנועה הוסיפו לשעמום.
ידי החזיקה כוס וויסקי יוקרתי שאחד ממכריי קנה לי פעם במתנה, אני אשקר אם אני אגיד שאני זוכר את השם שלו. במקום לשתות הזזתי את ידי מה שגרם לוויסקי לזוז במעגלים. הייתי עייף, עצבני, רעב, ובעיקר בודד.
קופסאת הסיגריות שלי הייתה מונחת על השולחן ומרוב שעמום כמעט שלפתי סיגריה והדלקתי אותה במשרדי, שזה כנראה הדבר השנוא עליי בעולם, וכנראה שאני בחיים לא אודה כל כך על זה שהאגו של כריס לא משתלט עליו כמו אצלי.
דלת המשרד נפתחה, לא טרחתי להרים את ראשי, קולו שהגיע בדיוק כשהדלת נפתחה גרם לי להבין מי זה.
״כן מותק, אני אתקשר אלייך אל תדאגי, אולי אפילו כבר היום בערב״ כריס צעק מחוץ לדלת, לא הייתי צריך לחשוב כדי לדעת שהוא שוב שוכב עם המזכירה החדשה שלי כדי להיכנס אליי מתי שבא לו.
הדלת נסגרה, חיוך ילדותי פגש במבטי שתמיד היה רציני מדיי, גם לידו.
״קדימה תומי״ הוא אמר בחייך והתיישב על הכיסא שמול שולחן משרדי בנינוחות, ״אל תגיד לי שלא התגעגעת אליי״ לחיוכו הילדותי נוספה זחיחות שאופיינית לו יותר מדיי.
״אתה בא לסיגריה?״ התעלמתי משאלתו וקמתי לכיוון הדלת, הוא קם מיד אחרי.
יצאנו מהמשרד לא לפני שהוא שלח נפנוף וקריצה למזכירה שצחקה בדביליות גמורה והלכנו עד לכיוון הגינה הגדולה.
האוויר פגש את פני, פתאום הבנתי כמה להיות סגור במשרד ריק יום שלם משפיע על הבן אדם.
נשענתי על הקיר, העדפתי לעמוד, גם ככה הדבר היחיד שעשיתי היום זה לשבת.
הסיגריה הייתה כבר בין שפתיי, קירבתי את המצית והדלקתי במהירות, שאפתי את העשן הרעיל לראותיי תוך כדי זריקת המצית לכיוון כריס שחיכה בעצבנות עם הסיגריה בשפתיו.
״איך מתקדם עם ג׳סיקה?״ הוא לא בזבז זמן, שום רוגע הסיגריה לא תיתן לי היום ואת זה הייתי צריך להפנים.
״ג׳סיקה״ נשפתי את העשן תוך צחקוק כשחזרתי על שמה, ״ג׳סיקה מה כבר יכול להיות איתה?״ שאלתי לפני ששאלתי את העשן לראותיי שוב.
״אני לא מבין מה נתפסת עליה תומי״ שאלתו נשארה במוחי, התעלמתי, זה לא היה חשוב מספיק כרגע כדי שאענה על זה.
״דרייק פגש אותה״ אמרתי כבדרך אגב.
כריס הרים גבה מופתעת, שנינו ידענו שהדבר האחרון שאנחנו צריכים זה שאחי הקטן יתעסק בעניינים שלי או יהיה קרוב אליהם באיזשהי דרך.
״איפה הוא פגש אותה האדיוט?״ הוא שאל כאשר ראה שאני לא מתקדם בדבריי.
״במועדון״ עניתי בקצרה, לא הייתי בן אדם של מילים, הייתי יותר בן אדם של מעשים. מבטו של כריס הפך למבולבל ׳היא לא נראית ילדה של מועדונים׳ הוא מלמל בינו לבין עצמו, ״איך נראית ילדה של מועדונים?״ גרמתי לו להבין ששמעתי, הוא הסתכל עליי בחיוך, ״יותר כמו חברה שלה״ הוא חייך עוד יותר, ״הבלונדה״ הוסיף כאשר הבין שהוא לא יודע את שמה.
״היא גם זאת שלקחה אותה למועדון״ ציינתי, הפרט הזה לא הרגיש חשוב אבל החלטתי לציין בכל זאת, אולי כי באמת רציתי שכריס יבין שג׳סיקה לא ילדת מועדונים?.
״בכל מקרה, אני רוצה שתשמור על דרייק מקרוב, שיתרחק מג׳סיקה״ חילקתי לכריס הוראות, לא היה בן אדם שיכלתי לסמוך עליו בדברים האלו יותר מכריס. ״כל מקום שדרייק מגיע אליו ככה מגיעות אליו גם הצרות, והדבר האחרון שאני רוצה, זה שהצרות של אחי הקטן יגיעו לג׳סיקה״.
-
אז הבטחתי לחלק מכאן מרתון אז אנחנו מתחילים מרתון של 4 פרקים (הלוואי והייתי יכולה יותר).
החברות של כריס ותומאס זה אייקוניות בפני עצמה.
הפריקחק להם הם האהובים עליי.
מקווה שנהנתם מהפרק, אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות.
באהבה והערכה,
הדר❤️
1/4