City of crime

Part 21

פרק 21:
-נקודת מבט תומאס-
דרייק וג׳סיקה החליפו כמה מילים לא עבר יותר מדיי זמן והיא נמשכה אחריו בזמן שהוא תופס את ידה.
עצביי עלו, לרגע הרגשתי שלא יעבור יותר מדיי זמן עד שאני קם ומפרק את אחי הקטן מכות על זה שרק העז לדבר איתה.
׳איפה כריס לעזאזל׳ חשבתי לעצמי שוכח את העובדה שאמרתי לו שהיום אני אשגיח עליהם בבר. תירצתי ביני לבין עצמי שאני הולך להשגיח אבל עמוק בפנים ידעתי שרציתי לראות את ג׳סיקה.
עיניי עדיין עקבו אחרי מסלולם, בודק שג׳סיקה לא תעלם לי מזווית העין.
הם עברו בין המעט אנשים שהיו על הרחבה ורקדו לצלילי השיר השקט והמרגיע שהתנגן ברקע. היתרון היחיד בברים על מועדונים זה שלא צפוף כאן.
אני מנסה להבין לאן הוא לוקח אותה, לוקח לי זמן עד שאני מבין שהוא מביא אותה אליי, נשימה שלא ידעתי שהחזקתי יצאה מפי ופתאום כל צומת ליבי הופנתה אליה.
ג׳ינס סקיני שחור משופשף נצמד לגופה והחמיא למותן שלה, ידעתי שמי שמסתכל מאחור לא יכול לפספס את הישבן שלה, הוא לא יצא לי מהחלומות מאז אותו יום שראיתי אותה בהלבשה תחתונה על העמוד.
גופיה עם מחשוף וי החמיאה לגופה, הקיפול המרושל הראה לכולם שזה לא באמת חולצת בטן. המחשוף חשף חלק מהחזה שלה ואיתו את החזייה השחורה שלבשה, כאילו היא צועקת לכולם להסתכל לשם.
היא נעלה סניקרס לבנות וישנות שלא שברו את הלוק השחור לבן שלבשה.
שיערה הברונטי והחלק שהיה אחד הדברים שהכי אהבתי אצלה היה מתוח בקוקו מה שחשף את פניה לגמרי והבליט את עצמות הלחיים שלה.
הסתכלתי עליה כמהופנט, לא שם לב שהיא כבר ממש עוד שנייה עומדת מולי.
״אולי תדברו נורמאלי לשם שינוי״ דרייק אמר כשעמדו מולי ובכך תפס את צומת ליבי. ידו שוחררה מידה של ג׳סיקה, הוא תפס מרחק בטוח ממנה, ידע שאני עלול להתפרץ על כך שגרר אותה לכאן, הנהנתי לעברו, מאשר לו ללכת, הוא הלך כמה צעדים אחורנית, קריצה משועשעת תפסה את עיניי, מי שלא היה חד כמוני היה מפספס אותה, ובחיוך של ילד שעוד לא התבגר הוא הסתובב חזרה לחברים שלו.
צומת ליבי חזרה לג׳סיקה, סרקתי את גופה מקרוב הפעם, זה יהיה שקר להגיד שהבגדים לא עשו איתה חסד, מבטי השתהה על החזה שלה ומיד חזר לפניה שכובשות אותי כל פעם מחדש.
מבט חושש עלה על פרצופה, הפגישות הקודמות שלנו לא היו נחמדות למדיי, אם היא לא הייתה מפחדת הייתי מופתע.
״שבי״ ישי הראתה על הכיסא הפנוי שלידי, כאילו הוא חיכה אך ורק לה.
עיניה ננעצו בעיניי, יכלתי לצבוע בעיניים החומות האלה ששידרו רק טוב ותמימות.
ידיה הונחו על כיסא הבר הגבוה, כתמיכה לקפיצה שהיא נתנה כדי להתיישב על הכיסא. לפעמים אני לא מבין איך מישהי כל כך נמוכה יכולה למשוך אותי ככה.
עיניה סרקו את פניי במהירות ואחר כך את גופי ומיד חזרה לנעוץ את עיניה בעיניי שכחול סוער עבר בהם, כמו תמיד שהיא לידי. יש בנינו קרב מבטים לא רשמי, ואף אחד מאיתנו לא התכוון להפסיד בו.
״תרצו משהו לשתות?״.
-
וזה שהפרק הבא זה הפרק האהוב עליי בסיפור וגם הפרק שסוגר את המרתון.
נשבעת שזה לא היה מתוכנן אני לא זוכרת מה יש בכל פרק.
מקווה שאהבתם אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
באהבה והערכה,
הדר❤️.
3/4