City of crime

Part 35

פרק 35:
-נ.מ תומאס-
לשבת בבר ולהסתכל על ג׳סיקה עובדת היה הדבר הכי משעמם שעשיתי עד היום, אבל כשהיא עם דרייק בסביבה תמיד רציתי שתהיה עליה הגנה ממני או מכריס, ולצערי כריס היה עסוק היום.
היא הגישה משקאות בחיוך מלפרטט, הקשיבה לסיפורים בריכוז מדהים, הכינה קוקטיילים שנראו כמו יצירת אומנות ותוך כדי הספיקה לדבר עם חברים שלה ולהיות חלק מנושאי השיחה שלהם גם אם היא לא הייתה ברוב השיחה, היא לגמרי הצליחה לעמוד בקצב.
היא ניגשה עם כוס ויסקי לאחד מהחברים שלה ונשארה לשוחח איתו, היא חייכה כשחייך אליה, חיוך נעים שבחיים לא הופנה כלפי. צחקה כשצחק, ואני מוכן להישבע שעיניה זהרו משמחה.
רציתי לדעת מי הוא, מי זה שעושה את הבחורה שלי ככה שמחה, גם אם בתכלס היא לא הייתה באמת שלי, רק בחלומות זאת הייתה אופציה אבל במציאות המזעזעת שאני חי בה לא יכלתי לתת לה לחיות, ובכל זאת השארתי אותה קרובה אליי תמיד.
חיכיתי שדרייק יחזור מהסטוץ שלו עם החשפנית, חברה של ג׳סיקה שהייתה מדהימה ביופיה, בובת ברבי אמיתית שכל גבר היה רוצה לסטוץ, הנתונים שלה היו מרשימים והיא ידעה לגרום לכל גבר לחזר אחריה, גם אם היא לא ניסתה, זה פשוט היה באופי שלה. ואני, מעולם לא התעניינתי בנשים כאלה. תמיד הרגיש לי שהן שטחיות, מושלמות מדי ושאין להן הרבה שכל בקופסא, ואולי זה נשמע שאני מאמין לסטיגמות אבל ידעתי לקרוא אנשים יותר טוב משאני יודע לקרוא כתב, וכל אישה כזאת שפגשתי הייתה בדיוק כזאת, אולי יום אחד אופתע לטובה.
אף פעם לא אהבתי שלמות, אהבתי לאהוב את הפאקים, את הבעיות ואת הפגמים שקיימים בכל בן אדם, הידיעה שגם אני לא מושלם גרמה לי להרגיש אנושי כשרוב הזמן הרגשתי מפלצת.
אהבתי מוח חד, אחד כזה שקולט דברים, מבין מהר ובנושאים שהוא אוהב יכול להיות אנציקלופדיה מהלכת, גם אם זה נושא שאני שונא.
אהבתי צניעות, ולאו דווקא בלבוש, לדעת מאיפה באת, מאיפה הכל התחיל לפני שנהיית מה שנהיית, לזכור תמיד שכולם שווים.
אהבתי את ג׳סיקה, כי היא הייתה מדהימה ולא מושלמת, היא הייתה אמיתית וכנה, הסתירה חוכמה שאני יודע שיש בה בצניעות אמיתית, היא הייתה היא והערכתי אנשים שנשארים נאמנים לעצמם ולא נסחפים אחרי הזרם בקלות.
וכשדרייק חזר שאלתי על אותו בחור, כי הוא הראה לי חלק בג׳סיקה שלא הכרתי לפני, חלק שרציתי להיות הגורם לו בעצמי ושזה לא יהיה איזה תמים דעות מלא בטוב לב שדרייק אמר ששמו ליאם.
ניגשתי לבר מסמן לאחד הברמנים למלא לי את כוס הויסקי שנגמרה עם כל המחשבות שהציפו את ראשי והתקדמתי לכיוון ג׳סיקה ששוב הייתה בשיחה ערה עם החבורה.
״ג׳סיקה.״ קראתי בשמה כשראיתי שהיא מתכופפת לכיוון אותו ליאם כדי לשמוע את מה שאמר יותר טוב ובכך הבליטה את המחשוף הקטן שחשף את החזה הפרופורציונלי שלה.
ראשה הורם לכיווני וחיוכה ירד מעט, ולמרות שניסתה להסתיר זאת יכלתי לקרוא אותה בקלות, או לפחות חלק ממנה, ידעתי שיש עוד חלק שנסתר ממני ולא ידעתי מהו.
חבריה פינו לי מקום כדי לגשת אליה והמשיכו לדבר מנסים להסוות את זה שהם מנסים להקשיב למה שאומר.
״בואי נלך אליי.״ אני אומר בקול מספיק גבוה כדי שתשמע אבל מספיק נמוך כדי שלא כולם ישמעו. היא הסתכלה עליי במבט מבולבל ובתמימות אמיתית , והשתגעתי מזה שלמרות הסקס שהיה בנינו היא עדיין נשארה תמימה להפליא.
תפסתי את ידה מעבר לבר, מושך אותה בעזרתה לכיווני וגורם לגופה לרכון מעט מעל הבר ובכך היא נותנת לי מראה מספק לישבן היפה שלה שהיה אסוף בגינס צמוד שהבליט אותו יותר. ״אני צריך אותך.״ לחשתי באוזנה נושך אותה בעדינות וחוזר להסתכל בפניה היפות, עיניה ניצתו באור חדש שהיה שמור רק לי ולמעשים שלנו, ידעתי שהמשיכה בנינו חזקה, אבל לא חשבתי שהצורך אליה יהיה חזק כל כך, ואני לא יודע לגבי הצורך שלה, אבל אני יודע שתמיד תהיה משיכה לראשון שלה.
היא עזבה את ידי ועשתה את כל הסיבוב כדי לצאת מהבר לא לפני שהיא בודקת שהברמנים יסתדרו בלעדיה, היא נפרדת מחבריה במהירות וכמעט ולא מספיקה לסיים עם כולם כשאני תופס את ידה ומושך אותה משם, רוצה אותה במיטה שלי, מתחתיי, ורק אלוהים יודע כמה אני חסר סבלנות כשזה מגיע אליה.
-
הנה הפרק החדש האהוב עליי בסיפור.
פרקי תומאס>>>
חולה מתה אבל לא יכלתי שלא לעלות לכם פרק.
מקווה שנהנתם מהפרק אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️