City of crime

Part 57

פרק 57:
-נ.מ ג׳סיקה-
התעוררתי ביער, אפילו לא שמתי לב שנרדמתי. גופי היה מלוכלך מהאדמה שדבקה אליו, שיערי היה מקורזל ועלים נדבקו בו, בגדיי שהיו בהירים הפכו למלוכלכים ולמרות שכל מה שגופי רצה זה מקלחת ידעתי שאני חייבת להמשיך לרוץ, אז זה מה שעשיתי.
רגליי היו תפוסות וכל גופי כאב ממאמץ ומהשינה הלא נוחה, רגליי תופפו על האדמה בחוזקה ושמעו ענפים ועלים נמחצים תחת רגליי, ידעתי שהרעש יוביל אותו אליי במהירות ובגלל זה ידעתי שאני חייבת למצוא מקום מסתור, כמה שיותר מהר.
תקראו לזה מזל או גיאוגרפיה אבל הכפר שהתגלה מול עיניי הרגישה כאילו זו משאלה שמתגשמת.
נשארתי ליד עצי היער, מנסה כמה שיותר להסוות את עמי ולא לעורר חשד באנשי הכפר שהסתובבו בחוץ בנינוחות. חיפשתי בית עם דלת אחורית וכשמצאתי אחד לא היססתי, בדקתי אותו מבפנים בתקווה למצוא אותו ריק, כי כמו שהכפר נראה כל האנשים היו בחוץ מרוב שהרחובות היו מפוצצים.
נכנסתי לבית שמבחוץ היה נראה בית עץ תמים הדלת הובילה אותי לחדר שאני מניחה שהיה מחסן עם כל הדברים שהיו בו, קיוויתי שבעקבות זה בעל הבית לא יכנס לכאן וככה הוא לא יגלה אותי.
התיישבתי על רצפת העץ בעייפות, ניסיתי לנקות מקגליי וידיי את האדמה שדבקה בהם בגלל שהייתה רטובה והפכה לבן תחת כשישנתי עליה ובבוקר כשהשמש צצה היא התייבשה על גופי והפכה לעור שני שנדרש ממני הרבה מאמץ וכאב לקלף.
לנקות את בגדיי או למצוא אחרים היה חסר תקווה כי פחדתי לצאת מהמחסן ולחפש בגדים בבית, לא הייתי מוכנה לקחת את הסיכון שיגלו אותי.
התחלתי להוציא עלים משיערי ולנסות לסרק אותו עם אצבעותיי כשכל פעם אני מוצאת עוד חתיכה של עלה, חתיכה קטנה או גדולה, עד ששמעתי דלת נפתחת, הסתכלתי על הדלת שנכנסתי ממנה אבל היא הייתה סגורה, וידעתי שזו הדלת שמובילה לבית עצמו שנפתחה.
הסתובבתי באיטיות, רואה גבר בסביבות גיל ה30 עומד בפתח הדלת ומסתכל עליי, בוחן את הסיטואציה, מאחוריו עמד ילד קטן שחיבק את רגלו ופניו הציצו ובחנו אותי גם בעיניים גדולות, סקרניות ומעט מפוחדות. וכשעיכלתי את הסיטואציה קמתי על רגליי במהירות ובבהלה פתחתי את דלת המחסן ורצתי החוצה, עקפתי את הדירה במהירות ורצתי בין כל אנשים הכפר בלי להסתכל ימינה ושמאלה.
צעקות נשמעו מאחורי, דחפתי את כל מי שעמד לנגד עיניי ובכך פיניתי את דרכי כשאנשים מאחורי צעקו לאחרים להיזהר.
רגליי הובילו אותי וכשבאתי לעבור את הכביש מכוננת פגעה בי והעיפה אותי אחורנית. גופי הוטח על הכביש וכולו כאב וצרב, הרמתי את ראשי קולטת מכונית יוקרתית ונבהלת בידיעה שיש סיכוי גדול שדרייק יצא מהמכונית הזאת.
וכשהדלת נפתחה התרוממתי על רגליי בקושי רב מנסה להתעלם מהכאב שעבר בגופי וברגע שהוא יצא כבר התחלתי לרדדות בריצה כשאני גוררת את הרגל שלי שכאבה כל כך ליער שהיה ממול שוב לא טורחת להסתכל אם מגיעה מכונית מהצד השני.
-
אמאלה פרק הבא הפרק האחרוןןן ויום ראשון עולה האפילוג.
מקווה שאתם מוכנים נפשית.
אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️.