City of crime

Part 16

-ממליצה לקרוא את פרק 13 לרענון הזיכרון-
-כמה שעות אחרי שג׳סיקה נפגשת עם דרייק במועדון-
נ.מ תומאס:
עוד לא קמתי מהכיסא במשרד מאז שכריס הלך, אצבעותיי עדיין דיממו אך לא הרגשתי זאת כי גופי היה מלא באנדרנלין שנשאר מאותם מכות.
האי סיפוק שהרגשתי על זה שכריס לקח אותי משם גרם לעצביי לבעבע והריב שהיה איתו אחר כך עיצבן אותי עוד יותר
דלת משרדי שוב נפתחה, ויכלתי להישבע שאם אני אשמע עוד הרצאה של כריס הבא שיקבל מכות זה הוא.
״את מי הרגת הפעם במכות?״ קול מוכר נשמע מעליי, הרמתי את עיניי ודרייק עמד מולי.
״מה אתה עושה כאן דרייק?״ העצבים שלי פעמו בכל אזור בגופי ולא היה לי כוח לאף אחד, במיוחד לא אליו, אם אני אשמע על עוד שטות שהוא עשה אני כנראה אתפוצץ.
״ראיתי את החברה הזאת שלך״ הוא אמר, חיוך מתגרה עלה על פניו, כיווצתי את גבותיי מנסה להבין על מי הוא מדבר.
״ג׳סיקה הזאת״ הוא הסתכל בעיניי לפני שהמשיך, ״שווה״ חיוך משועשע עלה על פניו, הסתכלתי עליו באדישות לכמה דקות, לא נהגתי להקשיב לו בדרך כלל, אבל כשנפל לי האסימון שהוא מדבר על ג׳סיקה זעם עבר בגופי.
קמתי במהירות מהכיסא במשרד, מעיף את הכיסא אחורה. תפסתי בצווארו מצמיד אותו לקיר, חיוכו המשועשע התחלף לרציני, לעומת זאת, החיוך שלי עלה בשניות.
״מה עשית איתה?״ עיניי הפכו לאפלות, לא עניין אותי שהוא אח שלי, ג׳סיקה תמיד תהיה מחוץ לתחום.
״תירגע״ הוא אמר, מנסה להוריד את ידיי מגרונו, שיחררתי את גרונו והעפתי אותו לספה שבחדרי, עצביי פעמו ואגרופי פגש בקיר, סימני דם הופיעו עליו עקב הדם שירד לי כבר ממקודם, אבל זה לא עניין אותי כרגע, עניין אותי מה האח המזדיין שלי עשה איתה.
״יצאתי למועדון עם חברים שלי, היא הייתה שם, היילי הביאה אותה״ הוא הסביר, עצביי עדיין הורגשו, אך מבט עצבני גם הופיע על פניו, הוא קם לעברי דוחף אותי אחורנית.
״לעזאזל תומאס״ הוא צעק עליי, למרות שהיה אחי הקטן, כבוד לא היה חלק משמעותי מחייו, ״אל תתנהג אליי ככה שוב בגלל בחורה מזדיינת, אני אח שלך לא אחד מהאנשים בעיר הדפוקה הזאת שמפחדים ממך״ הוא צעק עליי, עיניו הירוקות כהו, צבע העיניים שמשתנה כשאנחנו עצבניים היה הדבר היחיד שדומה בנינו.
״אל תדבר עליה כאילו היא אחת מהזונות שלך דרייק״ צעקתי לכיוונו, תפסתי בידיו כשבא להדוף אותי אחורה שוב, עיקמתי אותם קלות משבית אותו, קירבתי אותו אליי, פניו היו מול פניי, חשש עבר בהם לשנייה, ידעתי שכשפניי מאיימות אף אחד לא יכול להישאר אדיש, גם לא אח שלי בכבודו ובעצמו.
״עכשיו תזדיין לי מהפנים, לפני שאני אגרום לך לדמם, וזה לא יהיה נעים״ לחשתי לו באיום, דחפתי אותו אחורנית, הוא שיחרר את ידיו בכעס, עיניו ננעצו בעיניי, האופי שלנו היה דומה ושונה בו זמנית.
דלת חדרי נטרקה כסימן לזה שהוא הלך ושהוא לא מרוצה, ההתנהגות הילדותית והשטותית שלו עייפה אותי, אספתי את דבריי וסוף סוף הלכתי לישון.
-
אז דרייק ותומאס אחים... .
מה אתם חושבים על הפרק? אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️.