City of crime

Part 33

פרק 33:
-נ.מ ג׳סיקה-
ימי הביניים התחילו במאה החמישית והסתיימו במאה ה15, שזה בעצם מאז שרומא נפלה עד גילוי אמריקה על ידי קולומבוס. היא נקראית כך משום שנחשבה תקופה מיותרת, תקופה של אלף שנים שמבחינת היסטוריונים לא קרה בה יותר מדי, לא קרה בה מספיק כדי לקבל שם מפואר יותר. אך כששומעים שהיא מכונה גם ״התקופה החשוכה״, אני מקבלת הרגשה שהתקופה הזאת לא הייתה לגמרי מיותרת וחסרת חשיבות.
העיר שלנו בדומה לימי הביניים נמצאת בתקופה חשוכה כבר יותר מדי זמן, בשלטון רודני, דיקטטורי ומסוכן. אנשים כאן מתים כמו זבובים, כי הם לא מספיק חשובים כמו תומאס והאנשים שלו. בנות נחטפות כאן לעבודות ויכולות לצאת מהן רק אם גבר מחליט לקחת עליהן בעלות אישית, וגם זה רק כי את נולדת בחורה ולא גבר כמו תומאס ואנשיו. ולצאת מהעיר הזאת זה בלתי אפשרי רק לתומאס ולאנשיו יש את האפשרות.
לקח לי זמן להבין את הדברים האלה, לקח לי זמן להבין שהמקום הזה חייב לעבור שינוי.
אלו המחשבות שעברו לי בראש כשראיתי מרחוק את ההפגנה שהייתה מחוץ לבית של תומאס. בנוסף תהיתי אם גם הפעם הוא ישתגע וירה למישהו בראש, אבל עקב העובדה שהפעם זה היה באור יום בניגוד לפעם הקודמת שהייתה בלילה לא חשבתי שהוא יקח את הסיכון.
רציתי להיות חלק, לצעוק בכעס, להרים שלט בגאווה ולקלל כשצריך, אבל החבורה חשבה שעדיף שלא יהיה מישהו שיזהה אותי בקרבת מקום ויודיע לתומאס וככה כל התוכנית שלנו תלך לעזאזל.
ולכן הנה אני, עומדת בפארק שרחוק מספיק מהבית של תומאס כדי שלא יזהו אותי אבל לא רחוק ממש כדי שלא אראה את ההפגנה או אשמע אותה.
הכל רץ כל כך מהר, רק אתמול ראיתי בתוך הבית הזה סרט עם תומאס והיום יש הפגנה מטורפת מחוץ לבית הזה כדי להעיף מהעיר את תומאס. זה מרגיש כאילו אני במרתון שלא נגמר ואני תוהה אם הוא כזה מהיר זה יגמר בקרוב או שדווקא לא?.
השיעמום גורם לי לחשוב הרבה יותר מדי, ומכונית שחורה אחת גרמה לי להפסיק את המחשבות שלי ולחזור להתרכז בהפגנה.
המכונית נכנסה בין כל האנשים וזה לא היה נראה שהנהג מתכוון לעצור, גם אם הוא ידרוס מישהו.
ולפני ששמתי לב, הנהג נעצר בחריקה, ויד גברית יצאה מהחלון עם רובה כסוף ומצוחצח, בהיתי ברובה בריכוז, ולא עברה יותר מדקה עד שנשמעה ירייה שכוונה במדויק ללמעלה.
בלאגן התחיל בכל אזור ההפגנה, חיפוש אחר נפגעים לאלה שלא ראו לאן הירייה נורתה ורק שמעו את הרעש, ובנתיים, בין כל הבלאגן, המכונית נכנסה לשער הבית שנסגר מיד אחריה, ומהמכונית יצא לא אחר מאשר תומאס.
הוא נעמד מרוצה, העביר מבט על הבלאגן שיצר בעקבות הירייה, וחייך חיוך יודע כל, חיוך שרק מי שהיה קרוב אליו בזמן הירייה ואני הבנו, הוא לא פגע באף אחד, הוא עשה את כל זה בכוונה, והוא שוב מוכיח, שהוא יותר חכם מכולנו.
-
הייתי מושפעת בפרק הזה משיעור מחשבת ישראל ובגלל זה הוא מתחיל ככה. אבל תודו שמרענןןן כתבתי אותו ממזמן ושכחתי ממנו כבר. אופס... .
מתה על תומאס בפרק הזה אוף.
אז מקווה מאוד שנהנתם מהפרק אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️.