City of crime

Part 55

פרק 55:
-נ.מ ג׳סיקה-
רצתי כאילו חיי תלויים בבריחה הזאת, והאמת המצערת זה שהם באמת היו תלויים בה. הגרון שלי כבר שרף מריצה ונשימות לא נכונונת ואיתו הצד שלי בבטן, אבל לא יכלתי לעצור זה היה הורס את כל ההצלה של תומאס שהוא כל כך התאמץ בשבילה והקריב בשבילה ולא יכלתי להרוס גם את זה כמו שהרסתי את הזוגיות שלנו בבגידה שלי.
המראה של תומאס כשגופו עם דם מהכדורים שדרייק ירה לכיוונו, או בעצם לכיוונינו. המחשבה על כך תמראה אותי ומיהרתי להעיף אותה מהמחשבות שלי כי הייתי כל כך קרובה להסתובב ולחזור לבדוק מה איתו, המוח שלי צרח לי לבדוי והלב שלי צרח לי לחזור על עקבותיי ולבדוק אם הוא בסדר, לנקות את הפצעים שלו, לדאוג לו, לאהוב אותו. אבל הקשבתי למוח נזכרת שוב במה תומאס הקריב בשבילי.
לקראת הערב הגעתי ליער סבוך, שלצאת משם בחיים אני כנראה לא אצא אבל זה סיפק לי מקום מחבוא מספק. ידעתי שדרייק לא יוותר, והוא יעשה הכל כדי למצוא אותי, והתוצאה תהיה אותה תוצאה כשהוא ימצא אותי, אני אכיר את האדמה מלמטה, בתקווה שהוא בכלל יועיל בטובו לקבור אותי.
הלילה ירד סביב וגרם ליער להיראות מאיים אפילו יותר, נשענתי על עץ במטרה לנוח קצת ולישון, כל כך רציתי לשכב אבל לקום משכיבה יהיה יותר לאא מאשר בישיבה ויש לי הרבה דברים לתקן לפני המוות, כמו היחסים עם תומאס.
הסתכלתי סביבי, החושך היה עמוק אבל הכוכבים והירח האירו יותר מתמיד, כאילו הם אומרים לי מרחוק ׳אנחנו מגנים עלייך׳ מוקירים תודה על כל הפעמים שהערכתי אותם בליבי.
ההבנה נפלה עליי, כל חיי גדלתי בתוך העיירה הקטנה, מעולם לא יצאתי ממנה, פתאום כל העולם מונח על כף ידי, חלמתי על הרגע הזה, חלמתי שהאוויר מחוץ לעיירה שונה, נקי יותר. חלמתי שאראה ציפורים שונות. חלמתי להכיר אנשים שלא חוו את הפחדים והחוקים של העיירה שגדלתי בה. חלמתי לבקר בכל המקומות שקראתי עליהם רק בספרים. חלמתי על פריז, על יוון, על איטליה, על מקסיקו, על יפן ואפילו על ברזיל. חלמתי לראות את העולם הגדול ולהנות ממנו, לספוג את הנאות החיים שלעולם לא זכיתי בהם. אבל עכשיו כשיצאתי, הכל התפוצץ לי בפנים, כי חלמתי לצאת עם תקווה לחיים טובים יותר, עם תוכניות מסודרות. אבל מעולם לא חלמתי שאני אצא בבריחה מהמוות שלי, עם תיק שהדברים בו בקושי יספיקו לשבוע, עם פחד גדול שילווה אותי ויגרום לכך שהשנים הקרובות ילוו בלהסתכל מעבר לכתף כל הזמן, ועם הידיעה של עיירה הקטנה הזו לעולם לא אחזור כי אם אחזור אמות, והכאב לב שהשארתי את הבן אדם שהפך למשמעותי ביותר בחיי בכמעט שנה האחרונה מאחור, פצוע ומדמם, בחוסר ידיעה מה קורה איתו. והפעם רק קיוויתי לחזור לעיירה הקטנה יום אחד ולגלות מה מצבו, כי לידו, העולם הגדול שחלמתי עליו הפך לקטן, הוא הפך לחלום הכי גדול שלי, ואני הולכת לרדוף אחרי החלום הזה ובגדול. אבל קודם, אני אברח.
-
פרק מעלף ומטורףףףף.
עיקרון הגענו לחלק הכי טוב של הסיפור.
עוד קצת ואנחנו בסוף.
אפילוג ביום ראשון!!.