City of crime

Part 4

פרק 4:
-נקודת מבט ג'סיקה-
קמתי בבוקר שמה גרביים כדי שהרגליים שלי לא יפגשו את הריצפה הקרה ויצאתי באיטיות מהמיטה הנעימה והחמימה שלי, הרגשת עייפות שררה בי עקב העובדה שהלכתי לישון מאוחר ועכשיו מוקדם בבוקר, בדרך כלל אני קמה בצהריים אבל בימים שאני קמה בבוקר אני יודעת שאני לא אצליח לחזור לישון, אז אני מוותרת ומאלצת את עצמי לקום מהמיטה.
התקדמתי לכיוון המטבח הקטן מרתיחה מים על הגז, שמה לי כוס עם סוכר ואבקת נס קפה.
בזמן שהמים מתחממים הלכתי לאמבטיה כדי לשטוף פנים ולהתרענן. כשסיימתי חזרתי למטבח, את המים שהתחממו שפכתי לכוס ומזגתי חלב, תמונת המקרר הריק צבטה את ליבי והבטחתי לעצמי שהיום אצא לקניות.
התיישבתי בספה הישנה נכנסת לבדוק הודעות באפליקציות השונות, ההודעה של היילי מהלילה בה היא הודיעה לי שהגיעה לבית, זה היה מאוחר יותר מבדרך כלל ותהיתי איפה היא הייתה שהיא הגיעה לבית כל כך מאוחר, החלטתי שאשאל אותה על זה אחר כך.
חשבתי על כל מה שאני צריכה לעשות היום וכתבתי לי הכל בתזכורות, ידעתי שבלעדיהן אני אשכח מכל מה שאני צריכה לעשו.
הטלפון שלי צלצל ושמה של היילי הופיע על המסך כמו בכל יום, כל בוקר היא מתקשרת עם אנרגיות חדשות, חוץ מלהיות פצצה במראה היא גם פצצת אנרגיה מהלכת. ״את באה היום לעבודה נכון?״, היילי שאלה מלאת אנרגיה ודרך הטלפון יכלתי לשמוע כמה היא לא מפסיקה לזוז ממקום למקום, היא כל כך חסרת מנוחה.
׳בוקר טוב ג׳סיקה. מה שלומך ג׳סיקה? התגעגתי אלייך ג׳סיקה!!׳ מלמלתי בשקט לעצמי, לפעמים אני מרגישה שבחברות שלנו אני היחידה שמתעניינת, אבל אז אני נזכרת שזה האופי של היילי ושהיא דואגת לי תמיד.
עברו כמה שניות והבנתי שמלמלתי ויצא מצב שיחה שלי את היילי בגלל המחשבות שלי, ״לא היילי אם אני אעבוד כל יום הגוף שלי יקרוס מעייפות בגלל זה אני עובדת יום כן יום לא״ ההרגשה שאנחנו משחזרות שיחות מרוב שעשינו את השיחה הזאת כל כך הרבה פעמים עלתה לראשי, היא אף פעם לא זוכרת מתי אני עובדת ומתי לא.
״אבל ג׳סיקה אם תומאס יבוא היום את תפספסי אותו. תתני לזה צ׳אנס!״ היא אמרה לי בקול מתחנן כדי שאני אבוא. ״אני לא יכולה ואני גם לא רוצה היילי. אל תכניסי אותי לצרות האלה. הוא רק הסתכל עליי, כמו שהוא מסתכל על כל אחת כולם פה יודעים מי זה תומאס היילי. בכל מקרה אני לא מעוניינת בקשר איתו״, כעס עלה בי כשדיברתי עליו ובמקום לחכות לתשובתה של היילי ניתקתי בעצבים את הטלפון, אם הייתי נשארת איתה בשיחה היא עוד הייתה משכנעת אותי לבוא. זה כל כך מתאים לאופי של היילי, עכשיו לכל מקום וכל דבר שנדבר עליו היא תכניס אותו לשיחה, גם אם זה בכלל לא קשור לנושא.
״אז את לא מעוניינת בקשר איתי?״ שמעתי קול נמוך מאחורי, גופי קפץ מבהלה והסתובבתי במהירות, ״מה אתה עושה כאן?״ שאלתי אחרי שפעימות ליבי שהפכו למהירות מהבהלה נרגעו, ׳איך הוא נכנס לבית שלי׳ מלמלתי בשקט לעצמי, מנסה להבין איך הוא נכנס לפה בכך שאני שואלת את עצמי שאלות. כעסתי על עצמי מבפנים שלא שמרתי על פוקר פייס ונתתי לו לראות אותי לחוצה ומבוהלת, אבל מי לא יכול להיות לחוץ בסביבת תומאס, הוא הסתכל עליי וצחק, ״מה מצח-״ באתי לשאול אבל הוא קטע אותי באמצע. כל כך חסר נימוס. ״העיר הזו שלי יקירה. אני יכול להכנס לאן שאני רוצה כרצוני״ הוא אמר מבהיר לי ששמע את המילמול שלי ובכל מבהיר לי שהוא לא מפספס שום דבר. ״עכשיו בואי נעבור לענייננו, עוררת בי סקרנות אתמול, ואני לא חושב שיש לך זכות בחירה אם לדבר איתי או לא. אני מצפה שנתראה בקרוב ג׳סיקה״ הדיבור שלו היה גס, מהיר.
המילים שלו חתכו את האוויר, או שפשוט הפעולה הפשוטה של לנשום נשכחה ממוחי מהפחד שהוא מעביר בי.
היה טיפשי מצידו להכנס לי לבית וטיפשי מצידי לא לבדוק שהבית נעול כשקמתי.
בזמן המחשבות שלי תומאס נעלם בשקט, בדיוק כמו שהוא הופיע בפתאומיות.
ישבתי כמה זמן וחשבתי מה לעשות בבעיה שנוצרה כאן.
בסופו של דבר הגעתי להחלטה, כל פעם שהוא יפנה אליי או יופיע בלי להודיע אני פשוט לא אענה לו עד שימאס לו ממני, הרי זה ברור שהוא מחפש רק סקס, אבל הוא לא ישיג את זה ממני.
אני לא בן אדם של דרמות, אף פעם לא הייתי.
ובכן, תומאס הוא בן אדם של אלף דרמות.
-
אפשר שכולנו נקדיש כמה דקות למשפט בסוף? כי אני חושבת שהוא האהוב עליי בסיפור.
מקווה שאהבתם אשמח לדעתכם.
אוהבת,
הדר❤️.