City of crime

Part 23

פרק 23:
נ.מ תומאס:
יד אחת שלי מונחת על ההגה בעוד השנייה מחזיקה את הסיגריה שאמורה להרגיע את העצבים שהיו בי. הרתיח אותי שאנשים העזו לעבור על החוקים שלי. חוקים שהחזיקו את העיר הזאת מהיום שהשתלטתי עליה.
עצרתי את מכוניתי מאחורי המכונית של כריס, הג׳יפים השחורים היו לפני המכונית שלו הבהירו לי כבר שהוא הביא צבא של שומרים בשבילי.
״תעדכן אותי״ אמרתי לכריס במהירות. ״הם חסמו את השער הראשי לבית שלך, נוכל להיכנס מהאחורי בלי חשש לפגיעה מהם״ הוא סיפר לי במהירות. ״כמות?״ שאלתי באדישות שהסתירה את העצבים. ״הם הכפילו את עצמם, אנחנו מדברים על סביבות המאתיים איש״. ״ידוע לנו על נשק?״ שאלתי, לא מתרגש מהכמות אנשים שהייתה מזערית לטעמי. ״כרגע אף אחד מהמפגינים לא השתמש בנשק, אני משער שאין להם״ כריס סיים את דבריו, הנהנתי לעברו ונכנסתי חזרה למכונית שלי.
יצאתי חזרה לכיוון הכביש הראשי, כריס והג׳יפים של השומרים מאחורי.
הרכב שלי התקדם לכניסה הראשית של הבית שלי, ידעתי שלא היה שום מצב שהייתי מתנהג כמו פחדן ונכנס דרך הכניסה האחורית. הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל, בלי להסתכל ידעתי שזה כריס שבטח משתגע מזה שאני נכנס מכאן.
עצרתי מול השער, המעט אנשים שהיו שם וזיהו את הרכב שלי התאגדו סביבו בעוד שהשומרים יוצאים ומנסים להרחיק אותם בכוח.
דוממתי מנוע, הרמתי אמברקס ופתחתי את הדלת של המכונית. יצאתי מהמכונית, ידעתי שברגע שאנשים יראו את פניי האומץ שלהם יעבור והם ילכו כמה צעדים אחורה ויחשבו טוב לפני כל דבר שהם עושים.
הרמתי את ראשי והסתכלתי על הקהל הקטן שעומד מולי, השומרים שלי עדיין עמדו קרוב לאנשים ושמרו על כך שכולם ישמרו מרחק ממני.
שלטים באוויר והשם שלי עליהם תפסו את עיניי, לפידים עם אש האירו את שמי הלילה וכיסו אותם בעשן.
הוצאתי את החפיסת סיגריות שלי והדלקתי לי אחת, לוקח שאיפה ארוכה ומשחרר אותה כלפי מעלה באיטיות ובעונג.
״למען האמת חשבתי שיהיה כאן יותר רועש״ אמרתי בגיחוך ולקחתי עוד שאיפה קטנה מהסיגריה שהייתה בין אצבעותיי. ״אם ידעתי שההגעה שלי לפה זה מה שישתיק אתכם הייתי עושה את זה קודם״ הסתכלתי על האנשים שעמדו שם, חורט בראשי כל דבר שיכלתי לזכור במראה שלהם. ״איפה האומץ?, לאן הוא נעלם?״ שאלתי, ״איפה האומץ שלכם לצאת נגדי, בעיר שלי״ צעקתי גורם לכל הראשים שהיו מופנים כלפיי מטה להרים את מבטם המבוהל אליי. הרמתי את אקדחי וסובבתי אותו על האצבע שלי, מבט פסיכוטי עיטר את פניי והרגשת הפחד שהגיעה מהקהל גרמה לי לעונג. ״כולנו יודעים מה קורה למי שעובר על החוקים שלי״ טענתי את אקדחי ויריתי כלפי השמיים. צעקות מבוהלות נשמעו מסביבי אך הפעם הגיעו שומרים כמעגל חיצוני ולא היה לאנשים לאן לברוח.
ידעתי שהכוח בידיי, וההרגשה הזאת יכלה לגרום לי לגמור מרוב שהסבה לי עונג. ״זאת הייתה העיר שלנו לפני שהיא הייתה שלך״ נשמע קול מהקהל, ורק השטן יודע כמה חיכיתי לבן זונה האמיץ שיפתח את הפה. התקדמתי לכיוון הקול, הוא היה קרוב לשומרים וחסך ממני כניסה למעגל שמלא באנשים מזיעים ומסריחים. תפסתי את ידו ומשכתי אותו לתוך המעגל. ״אני חושב שלא שמעתי טוב מה אמרת, אולי תרצה לחזור על עצמך?״ אמרתי בעודי מלטף את זרועו עם אקדחי השחור. ״אמרתי, שזאת הייתה העיר שלנו לפני שהיא הייתה שלך״ הוא חזר על עצמו בזעם, שום פחד לא נשקף מעיניו ובלי לשאול כבר ידעתי שהוא אחד מהיוזמים של המרד.
אקדחי עלה לראשו, הטענתי אותו במהירות והסתכלתי לו בעיניים, זיק של פחד עבר בעיניו וזה הספיק לי בשביל ללחוץ על ההדק.
-
הפרקים הפסיכופטיים של תומאס הם רמה מעל פשוט... .
מקווה שנהנתם מהפרק, אשמח שתכתבו לי את דעתכם בתגובות.
באהבה והערכה,
הדר❤️.